קאן – תמונת מצב

במקום להלאות אתכם מדי כמה ימים בעוד פרטים על פרטים בכל מה שנוגע לפסטיבל ה-75 שיערך תוך קצת יותר משבועיים בקאן, הנה מצב העניינים שם, כמעט סופי. כמעט, משום שהפסטיבל שומר לעצמו את הזכות לשנות תכניו ואורחים עד לרגע האחרון וגם אחרי זה, אבל אחרי כל ההודעות הרשמיות והתיקונים להודעות הרשמיות שהתפרסמו במהלך עשרת הימים האחרונים, אפשר כבר לנחש את מפת היסוד. אז הבה  נעבור עליה לפי הסדר.

 פוסטר

זה סימן ההיכר של הפסטיבל הזה. הוא צריך לסמל בעיני העולם, את הפרופיל שמאפיין אותו השנה, בין אם מדובר בקולנוען מפורסם, שחקנית מהוללת או אירוע יוצא דופן. אז כך נראית כרזת 2022:

מה שאפשר ללמוד מן התמונה הזאת, היא העובדה שהמדרגות המהוללות (39 במחווה לסרטו של היצ'קוק, "39 המדרגות"), אלה שמובילות אל אולמות ההקרנה המרכזיים של הפסטיבל, הם האלמנט שישלוט הפעם מעל הכול. האיש הקטן המטפס למעלה יכול להיות שייך ליוצרים ויכול גם להיות אחד הצופים המאושרים שיזכו להיכנס פנימה. מעבר לזה אי-אפשר ללמוד הרבה מן הכרזה. אולי תקווה לשמיים כחולים בכל מהלך האירוע, אבל זה רק בגדר תקווה, שהרי אין פסטיבל בלי יום או יומיים של גשם, לריענון האווירה.

התחרות

זהו חלון הראווה המרכזי של האירוע כולו. אמנם  בתיאוריה כל סרט שמוצג בקאן הוא משובח בהגדרתו, אבל זה רק בתיאוריה. למעשה, אלה הסרטים שהנהלת הפסטיבל מצאה שהם הטובים ביותר שהוצעו להם או שהם הצליחו להשיג. הרשימה הראשונה, והמרכזית, יצאה לאור כבר לפני קצת יותר משבוע ולטובת אלה שלא נתקלו בה עדיין בתקשורת, נביא אותה שוב. צריך אולי להזכיר שחלק גדול מן הסרטים שתמצאו ברשימה הזאת, הוזכרו כבר במדור הזה, בידיעה בשם "לקראת קאן", ואפשר למצוא פרטים נוספים עליהם. אז הנה  הרשימה הראשונה:

שקדיה (ולריה ברוני-טדסקי)

העכביש הקדוש – עלי עבסי

פשעי העתיד (דייוויד קרוננברג)                                     

כוכבים בצהרים – קלר דני

אח ואחות – ארנו דפלשן            

טורי ולוקיטה – האחים דארדן

Armaggedon Time – ג'יימס גריי                                   

קרוב – לוקס דונט

מתווך – הירוקאזו קורה-אדה                                         

RMN – כריסטיאן מונג'ו

משולש העצבות – רובן אוסטלונד                                   

Showing Up – קלי רייכארדט

ההחלטה לעזוב – פארק-צ'אן ווק                                   

נוסטלגיה – מריו מארטונה

אשתו של צ'ייקובסקי – קיריל סרברניקוב                        

הנער מן השמיים – טאריק סאלח

האחים של לילה – סעיד רוסטאס                                    

Eo – יז'י סקולימובסקי

התגובות הראשונות לרשימה הזאת  החלו בהתקפה על כך ששוב הנשים הן במיעוט משווע ("אז מה הם רוצים שנבחר סרטים לפי  מגדר או לפי איכות?" הדף באירוניה מנהל הפסטיבל, תיירי פרמו). תגובה אחרת: יותר משני שליש הרשימה הם שמות שכבר היו בקאן, חלקם אפילו זכו ל"דקל הזהב", אז מה יש לפסטיבל לחדש? התשובה הגיעה תוך כמה ימים בלבד- שלושה סרטים נוספים, שתי במאיות ובמאי חביב במיוחד על מבקרי קולנוע רבים. הנה הם:

שמונה הרים – שארלוט ואנדרמש, פליקם ואן כרוניגנן

אם ובנה – ליאונור סראי

מהומה באיים – אלברט סרה

מן הראוי לציין שליאונור סראי זכתה בעבר לפרס של מסגרת מקבילה, "מבט מסוים" עם סרט ביכורים בשם "אשה צעירה" והיא אף הגיעה לפסטיבל הערבה בישראל כדי להציג את הסרט שלה.

השופטים

אלה הם התשעה שאמורים לראות את כל סרטי התחרות, לבדוק בציציות ולקבוע בדיוק מי הוא הטוב ביניהם. אין טעם להסביר שאיכות הפרס תלויה במידה גדולה בזהות השופטים ולא פעם בעבר דובר גם על לחצים שהופעלו על השופטים השונים, כדי לשכנעם שהם מאמינים במה שלא בדיוק האמינו. איך שלא יהיה, רשימת השופטים השנה מעידה קודם כל על העדפה גלויה של המשחק כמקצוע החשוב ביקלנוע, ואם השמות אינם מרשימים אתכם יתר על המידה, אפשר להתנחם – לא רק אתם חושבים כך. ראשית – התמונה הקבוצתית:

אז לפי הסדר: יושב הראש הוא השחקן הצרפתי וינסן לנדון – התמונה הגדולה משמאל.

יחד אתו: השחקנית והבמאית הבריטית רבקה הול, השחקנית ההודית דיפיקה פאדוקונה, השחקנית השוודית נומי ראפאס, והשחקנית/במאית מאיטליה יסמינה טרינקה. תוסיפו עליהם את הבמאי האיראני אסגר פרהדי, את הבמאי האפריקאי.צרפתי לאדז' לי, ג'ף ניקולס האמריקאי והנורווגי יואכים טריר. אם נהוג היה בדרך כלל, לראות במי שנבחר ליושב ראש הג'ורי את האישיות החזקה, שעשויה להשפיע בדעותיה גם על האחרים, הפעם קשה לנחש  מי זה יהיה. 

מבט מסוים

מסורתית, זאת המסגרת שמיועדת לגילוי כישרונות חדשים. שמות שמוכרים פחות, זקוקים יותר לעזרת התקשורת. הנה הרשימה הראשונית של הסרטים הללו והפעם, השמות המקוריים, משום שאין הרבה פרטים נוספים העשויים ללמד על כוונתם.  סרט הפתיחה הוא סרטו השני של הצלם מתיה ודפיא "הרובאים" המספר על המגויסים הסנגלים לצבא הצרפתי, שנלחמו ונפלו בקרבות על שחרורה של צרפת במלחמת העולם הראשונה. הסרטים הבאים:  

Les Pires – Lisa Akoka, Romane Gueret

Burning Days – Emin Alper

Metronom – Alexandru Belc 

All the people I'll never see – David Chou

Sick of myself – Kristoffer Borgli

Domingo and the Mist – Ariel Meza

Plan 75 – Hayakawa Chi

Beasts – Riley Keough, Gina Gammell

Corsage – Marie Kreutzer

Butterfly Vision – Maksim Nakonechnyi

The Silent Twins – Agnieszka Smocynska

The Stranger – Thomas Wright

Joyland – Saim Sadi 

Rodeo – Lola Quivoron

Godland – Hlymur Palmasson

וגם לרשימה הזאת יש תוספות, ואחת מעניינת במיוחד, משום שמדובר בסרט שצולם כולו בחיפה, ע" הבמאית מאהה האג', פלסטינאית ילידת נצרת, מי שהשתתפה כבר פעם בפסטיבל עם סרטה הראשון, "עניינים אישיים". גם הפעם מדובר בסטירה המתרחשת בתוך החברה הערבית, ובמרכזה מערכת היחסים בין סופר לא יוצלח לשכנו העבריין המועד. הנה ארבעת הסרטים הנוספים ב"מבט מסוים": ההפקה כולה פלסטינאית.

יותר מתמיד – אמילי עטף          

קדחת ים-תיכונית – מאהה האג'

הקפתן הכחול – מרים טוזאני

הארקה – לוטפי נתן

שימו לב, שיווי המשקל המגדרי זוכה כאן לטיפול ראוי, בין יוצרי הסרטים יש שמונה נשים.  ההטפות החוזרות ונשנות מדי שנה כנראה שבכל זאת עשו את שלהן.

ומסגרות מקבילות נוספות

לכאן מכניס הפסטיבל את כל אותם הסרטים שאינו יכול לסווג בין הטובים ביותר (התחרות) או המבטיחים ביותר (מבט מסוים), אבל מצד שני, חבל לו לוותר עליהם, קשה לו לעמוד מול לחצים וחברות שמצפות לייצוג פסטיבלי נאות. ובעיקר לא רוצה לראות אותם מופיעים בפסטיבלים אחרים. ברשימה הראשונית, "סרטים  מחוץ לתחרות" אפשר למצוא, בנוסף ל"טופ גאן מאווריק" ול"אלביס" שך בבאז לוהרמן, שניהם קידה עמוקה לקולנוע המסחרי בתפארתו, גם את "נובמבר" של סדריק חימנז וכמובן את סרט פתיחה, "Z" של מישל האזאנביציוס (שזכה בזמנו לדקל הזהב על "הארטיסט"). לתשומת לב הקהל הרחב – מאחר שהאות Z מזוהה היום עם הטנקים הרוסיים שפולשים לאוקראינה, ובעקבות מחאות של אנשי קולנוע בעלי תודעה פוליטית, שמו של סרט הפתיחה, שהוא כידוע קומדיה על זומבים, יהיה מעתה "הגירסא הסופית". עוד סרט אחד נוסף לאחרונה במסגרת הזאת, זה סרטו החדש של השחקן/במאי לואי גארל "התמים". ועוד, יש גם "מאסקראד" של ניקולא בדו, ו"שלושת אלפים שנה של געגועים" של הבמאי ג'ורג' מילר (ההוא מ"מאקס הזועם").

"בכורות קאן", עוד מסגרת מקבילה שאמורה להוכיח כי הפסטיבל אינו אדיש לטעם הקהל , גם כאשר הסרטים אינם עונים על דרישותיו. כאן אפשר למצוא שם את "אחינו" של רשיד בושארב, במאי שמקדיש את סרטיו לקהילה הצפון-אפריקאית בצרפת, "שקיעה" של מרקו בלוקיו, "דודו" של במאי יווני בשם פאנוס קוטראס, וגם קידה לאחד מן היוצרים החביבים ביותר על קאן, אוליביה אסייאס, שהפך לאחרונה את אחד מסרטיו המוכרים ביותר "אירמה ופ", לסדרת טלוויזיה.  אבל חסרים כאן השחקנית הראשית של הסרט המקורי, הכוכבת ההונג-קונגית מאגי צ'ונג. וגם ז'אן-פייר ליאו, שהופיע לצידה. עוד שלוש בכורות נוספו ברגע האחרון, "דון חואן" של סרג' בוזון, המספר על שחקן תיאטרון שצריך לגלם את המאהב הנצחי, אלא שהוא מאוהב בשחקנית שמופיעה מולו ואינה נוטה לו חסד כלל, "הלילה של ה-12" של דומיניק מול, ו"כרוניקה של רומן חולף", של עמנואל מורה, משלימים את הרשימה.                   

"ההקרנות המיוחדות" כוללות כמה סרטי תעודה, ז'אנר שהפסטיבל גילה רק בשנים האחרונות והחל להקדיש לו תשומת לב. "תולדות ההרס העולמי" של סרגי לוזניצה מתייחס כמובן למולדתו, אוקראינה, ומה שמתחולל שם היום, אם כי הסרט מדבר על 600,000 האזרחים שמצאו את מותם, בסוף מלחמת העולם השנייה, בגרמניה, כתוצאה מהפצצות בנות הברית. הדוקומנטריסט פטריסיו גוזמן מעלה ב"מולדתי ההזויה" את האירועים האחרונים שזעזעו את המשטר בצ'ילה. ואם כל זה אינו מספיק לשעות היום, יש גם סרטי חצות, שהם בדרך כלל סרטי פעולה או סרטי אימה מן הסוג שלא צריך להראות לילדים לפי השינה. אז הנה, "הציד", של הקוריאני לי יונג-ג'ה, "עישון מוביל לשיעול" של קוונטין דיפיה, ו- Moonage Daydream של במאי בשם ברט מורגן.

שבועיים של הבמאים 

תשעה ימי סרטים שבחירתם נעשתה בידי איגוד הבמאים הצרפתי. פאולו מורטי, המנהל את המסגרת בפעם השלישית, התבשר כבר שזאת תהיה הפעם האחרונה, לפני שינויים מרחיקי לכת שמתוכננים לקראת השנה הבאה. זאת המסגרת שמעצבנת, מסורתית, את הנהלתו הרשמית של הפסטיבל, ולו רק משום שהיא מצליחה מדי פעם לגנוב לעצמה כמה סרטים מרתקים ומעניינים יותר מאשר בתחרות. קודם  כל הפוסטר, שכבר ממבט ראשון מסביר מה ההבדל בין המסגרת הרשמית המעונבת ל"שבועיים של הבמאים", באופי ובגישה החזותית:

ועכשיו, כאשר נטיות הלב כבר די ברורות, הנה הסרטים בתכנית של "שבועיים של הבמאים".

סרט הפתיחה: "סקארלט" - פייטרו מרצ'לו - סיפורה של אישה מתפרש על פני עשרים השנה שבין מלחמת העולם הראשונה והשנייה.

1976 – מנואלה מרטלי - כומר מטיל על עקרת בית תמימה לטפל במהפכן צעיר שנפצע.

הסכר – עלי שרי - משל פוליטי מסודן על פועל בניין שבונה סביבו, בזמנו החופשי, סכר סמלי.

שנות סופר 8 – אני ארנו ודויד ארנו-בריאו – סרטי 8 ממ' שהזוג ארנו צלמו בין השנים 1972-81 מבט על התקופה כפי שהשתקפה בחיי המשפחה.

חקירה – יוסף שבי – גופתו השרופה של שומר נמצאת באתר בנייה חדש, בטוניס.

חמשת השדים – לאה מיסיוס – בעיותיה של נערה שמתקשה להסתדר עם הוריה והעימותים שמסתבכים כאשר דודתה משתחררת מן הכלא ומצטרפת למשפחה.

DE HUMANI CORPORI FABRICA – לוסיאן-קסטיין טיילור, ורינה פאראוול – סרט נסיוני שצולם בחמישה בתי חולים בפריס, המשתמש בגוף האדם כחומר גלם לעבודה ויזואלית.

גלישת היבשות – ליונל באייר – פעילת ארגון מתנדבים מנסה להעמיד פנים שהביקור הפוליטי של מנהיגי אירופה במחנה פליטים בסיציליה מתנהל להפליא, ובנה מסרב להאמין למילה שיוצאת מפיה.

המים – אלנה לופז ריארה – כפר קטן בדרום ספרד מאמין שבכל שיטפון של הנהר המקומי חייבת להיעלם אישה מבנות הכפר.  

אנשי אניס – מרק ג'נקין – עימותים בכפר דייגים בדרום אנגליה, על רקע פלישת כרישי נדל"ן שמבקשים להקים עיירת יוקרה לנופשים.  

אגם הבזים – שרלוט לה-בון -  סיפור אהבה קנדי בין שני צעירים שיוצאים לבלות על גדות אגם.

חזיון תעתועים – ז'ואו פדרו רודריגז –  סרט מוסיקלי עתידני על שנת הארוטיקה 2069 ומלך שאבד לו כתרו.

 יצירי האלים  - סאלה דייוויס,  אנה-רוז הולמר -  בכפר דייגים קטן, עדות שקר של אם שמבקשת להציל את בנה גורמת להתפרקות המשפחה והקהילה כולה.

החארקים – פיליפ פוקון – סרט עוסק בבעיית הערבים בני אלג'יר ששירתו בצבא הצרפתי שם.

גברים – אלכס גרלנד – אישה יוצאת לבדה, אחרי מות בעלה, לחופשה בכפר. סרט אימה בריטי.

ההר – תומאס סלוואדור

פאמפיר – דמיטרו סוחוליטקי-סובצ'וק –סרט ביכורים אוקראיני על איש שנאלץ לסטות מדרך הישר כדי לקיים את משפחתו.

לראות שוב את פריס – אליס וינוקור – שלושה חודשים אחרי שהייתה קרבן להתקפה אלימה במסעדה, צעירה מנסה לשקם שוב את חייה.

מתחת לעצי התאנה – אריג' סהירי – מערכות היחסים בין נערים ונערות המועסקים בקטיף תאנים.

בבוקר צח – מיה הנסן-לב – רומן בין אם צעירה שמטפלת באביה החולה במחלה סופנית, לבין חבר שלא פגשה זמן רב. הבמאית השתתפה בעבר פעמים מספר בתחרות הרשמית של הפסטיבל.

הניחוח הירוק – ניקולא פאריזר – שחקן תיאטרון נחשד ברצח חברו לעבודה שעה שארגון מסתורי בשם "הניחוח הירוק" רודף אחריו.

ועוד פרט אחד על "שבועיים של הבמאים". מדי שנה הם מחלקים פרס מיוחד בשם "כרכרת הזהב" (ע"ש סרטו של ז'אן רנואר) לבמאי שלדעתם לא זכה להכרה הראויה. השנה יוענק הפרס לבמאית האמריקאית קלי רייכארדט, שסרטה החדש,  Showing Up, מוצג במסגרת התחרות הרשמית של הפסטיבל. בלבול מערכות?

שבוע הביקורת

אם הבחירה ב"שבועיים של הבמאים" נעשית ע"י איגוד של יוצרי סרטים, ב"שבוע הביקורת", זהו איגוד המבקרים הצרפתי שבוחר את הסרטים (רק ראשון או שני) של במאים מבטיחים לדעתם, המקדמים את אמנות הקולנוע. מי שניהל את השבוע במשך שנים ארוכות, שארל טסון, מוחלף השנה ע"י מנהלת חדשה, אווה כהן. והסרטים:

סרט הפתיחה - סוהי הבאה – יונג ג'ולי - סוהי היא תיכוניסטית קוריאנית שנרשמת לעבודה כטלפנית אבל לחץ העבודה מכריע אותה והיא נפטרת. המפקחת שלה מתבקשת לחקור את סיבת מותה.

אחרי השמש – שארלוט וולס – סרט אנגלו-אמריקאי על אישה שנזכרת בחופשה שבלתה עם אביה לפני 20 שנה.

הנשמה החיה – קריסטל אלווס-מאירה – שעה שכל בני המשפחה עסוקים בתכנון הלוויה של סבתא שהלכה לעולמה, הנכדה הקטנה נרדפת אחרי זיכרונות המנוחה, שנחשדה כמכשפה.

דאלווה – עמנואלה ניקו – דאלווה היא בת 12, מגלה לראשונה את קסמי הגיל ההתבגרות, כאשר היא נפלטת ממשפחתה, ללא אזהרה מוקדמת, ומוצאת את עצמה בין זרים שלא הכירה.

לה ז'אוריה – אנדרס רמירז פוליטו – עבריין צעיר נשלח למחנה עבודה וחינוך מחדש ביערות קולומביה, הוא מנסה להשתקם אלא ששותפו לעבירות בעבר, מגיע לאותו המקום, ועשוי להפריע.

סיפורו של חוטב העצים – מיקו מילילהטי – חייו של חוטב עצים פיני שלוו ורגוע מתרסקים סביבו, אבל נדמה שהוא צולח את הכול ללא שמץ של דאגה.

הטכסים שלנו – סימון ריאת – שני אחים מבלים את חופשת הקיץ שלהם במשחקים מסוכנים עד לתאונה שעתידה לשנות את חייהם. אחרי עשר שנים הם חוזרים למקום שבו כל זה קרה.

טאסאוור – עלי בהרד – נהג מונית איראני מתאהב באישה שהוא מסיע ,אבל אינו מעז להביע את רגשותיו. בין השניים נרקם מעין משחק חיזור מסתורי ופנטסטי.

כשתשלים את הצלת העולם – ג'סי אייזנברג – הצגת אורח מחוץ לתחרות – קומדיה על אם ובנה שמתקוטטים ללא הרף מבלי להבחין כמה הם דומים זה לזו. סרט ראשון שביים השחקן ג'סי אייזנברג, ג'וליאן מור מופיעה בתפקיד הראשי.