החלטה לעזוב – DECISION TO LEAVE – במאי: פארק צ'אן-ווק

הסרט האפל הזה, כי הוא מתאים במלוא מובן המילה להגדרה "פילם נואר", הוא הסרט שזכה לציונים הגבוהים ביותר של הביקורת הבינלאומית כאן והקדים במרחק לא מבוטל את זוכה הפרסים הרשמיים של הפסטיבל, למרות שהסתפק בעיטור הצנוע יחסית של "הבמאי הטוב ביותר". למי ששכח, פארק צ'אן-ווק הוא הבמאי הקוריאני שרכש לעצמו תהילת עולם על טרילוגיית הנקמה שלו ("שבעה צעדים", "סימפטיה למר נקמה" ו"סימפטיה לגברת נקמה") והיה מאז לאורח קבוע בפסטיבלים בינלאומיים. וירטואוז בדרך שבה הוא משתמש בשפה הקולנועית, לראייה סרטו "המשרתת" (2016) שזכה לשורה ארוכה של פרסים בינלאומיים,  הוא הספיק לביים ולהפיק גם מחוץ לארצו, ואולי זאת הסיבה שהפעם העדיף לתפקיד הראשי בסרטו החדש, מול הכוכב הקוריאני  פארק הא-לי ("זיכרונות של רצח") שחקנית סינית בשם טאנג ווי, הזכורה אולי לאחדים ככוכבת סרט התשוקות העזות של אנג לי, LUST, CAUTION. להבדיל מן הסצנות הבוטות והמפורשות שאותן העלה בסרטים קודמים, פארק בוחר הפעם סיפור שונה, מופנם הרבה יותר (מלבד כמה סצנות פלאשבק שבהן הדמות המרכזית בסרט, בלש משטרה, מוכיח את כישוריו בלכידת פושעים), בסיפור שהוא ספק רומן אהבה וספק חקירה של שני מקרי רצח נפרדים שבשניהם ישנה אותה חשודה מרכזית. 

כאשר מטפס הרים אובססיבי, כבן 60, נמצא ללא רוח חיים, נדמה שמדובר בתאונה מצערת ולא יותר, עד אשר מפקח המשטרה המטופח, האדיב אבל הנחוש לפענח תעלומות, פוגש את רעיית הקרבן ותגובתה הקרירה והמאופקת מדי מעוררת חשד בעיניו. ככל שהוא מחטט יותר בתוך העובדות שמסביב, הוא מגלה שהאישה הצעירה, אחות גריאטרית במקצועה, היא סינית שאינה שולטת די הצורך בשפה הקוריאנית, ושנמלטה ממולדתה שם היא חשודה ברצח אמה. הבלש, שסובל מנדודי שינה ומשום כך מנהל את רוב חקירותיו בשעות הלילה, חושד שהיא למעשה אחראית גם למות בעלה, אבל ככל שהחקירה נמשכת והחשד עולה, כך גוברת גם הסקרנות שלו להכיר אותה יותר, סקרנות שהופכת בהדרגה לאהבה העשויה להרוס את חיי הנישואין המאושרים שלו. החלק השני של הסרט מפגיש שוב את השניים, הפעם בעיר שכנה לשם חזר הבלש לחיות עם זוגתו החוקית. גם הפעם מדובר בחקירת רצח, כאשר בעלה של הסינית המסתורית, רמאי שסוחט כספים מקרבנותיו, נדקר למוות בווילה המפוארת שבה התגורר. ושוב נדמה שמי שמסתתר מאחורי המעשה, היא האישה שכישופה פועל עליו עדיין בעצמה, למרות ההפרדה שבין שני המקרים.

מעוצב ביד אמן, בעיקר במבנה של כל תמונה ופריים, בשימוש בצבעים ובדרך שבה מצביע האספקט החזותי של הסרט על אותו פיצול שקיים אצל שני הגיבורים הראשיים, הבלש הנקרע בין חובתו המוסרית לקסמה של אישה שאינו מצליח לעמוד על מהותה, ועל העבר שלה, והאישה הצעירה שכל חייה האמינה שאין לה על מי לסמוך אלא על עצמה בלבד , כשמנגד קורעת אותה התחושה שלפתע נתקלה בגבר שבאמת מגלה בה עניין עמוק ואך היא אינה יודעת עד כמה הקשר ביניהם עשוי לסכן או להזיק לשניהם. גם אם העלילה עצמה היא לעתים מפותלת מדי, ההופעה של שני השחקנים הראשיים ובעיקר המראה המרשים של התמונה, פועלים לטובת הסרט מההתחלה ועד הסוף.