בפתח הגיליון הפעם, תוכנית מיוחדת שעומד סינמטק תל אביב להקדיש, במהלך חודש מרץ 2023, לשחקנית התיאטרון והקולנוע לבנה פינקלשטיין. לקראת התוכנית הזאת פנינו לצמד טל גרניט ושרון מימון, שביימו את לבנה בסרטם "מיתה טובה", כדי להציג את אחת הדמויות המעניינות ביותר של הבד והבמה בישראל.
ועוד בגיליון זה, אושרה שוורץ הרחיקה לכת עד לקטמנדו שבנפאל, כדי לשפוט בפסטיבל קולנוע יוצא דופן ובלתי-רגיל, המוקדש כולו לזכויות האדם. אין ספק שבמקרה זה המקום בו התקיים הפסטיבל מעניין לא פחות מן הסרטים, והנושא חשוב לא פחות מן הרמה האמנותית של כל אחד מן המשתתפים בתחרות. ועל כן, המקום והנושא עומדים בראש מעייניה של השופטת הישראלית שפגשה שם סרטים מסוג שונה, וקהל אחר מזה שאפשר למצוא בכל פסטיבלי הסרטים המקובלים.
מן הקצה השני של התבל, הבמאי מרטין מקדונה, שמוּכר כמחזאי מצליח לא פחות מאשר כקולנוען, הציג השנה בוונציה את סרטו החדש, "רוחות אינישרין", שכל עלילתו מתרחש באי דמיוני השוכן ממערב לאירלנד. הסרט זכה בפסטיבל ונציה בשני פרסים, היה לדעת רבים הטוב שבכל סרטי הפסטיבל, ואחרי שיצא להפצה בכל רחבי העולם מתברר שהוא עשוי להיות אחת ההצלחות האמנותיות, ואולי אפילו המסחריות, של השנה. הוא מועמד ללא פחות מ-9 פרסי אוסקר בכל הקטגוריות החשובות (סרט, במאי, תסריט, שחקן, שני שחקני-משנה, שחקנית-משנה), וכן בקטגוריות בולטות פחות, כמו עריכה ומוסיקה. אחרי שהוזכר כבר בסקירה שלנו על פסטיבל ונציה, דין קליין, שראה גם הוא את הסרט, מדווח.
ומבלי להתכוון לכך יצא לנו הפעם גם מדור על חיות בקולנוע והשימוש המיוחד בהן. מצד אחד, יש לנו ריאיון עם הבמאי הפולני הוותיק יז'י סקולימובסקי על סרטו החדש, E.O, המציג את העולם המודרני מבעד לעיניו של חמור. הסרט שאב את השראתו מ"בלתזאר", היצירה הקלאסית של רובר ברסון משנת 1966, אבל מתרכז במראה העולם כפי שהוא היום. הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן, ומייצג את פולין בתחרות האוסקר הזר. ואילו גדי רימר צפה לאחרונה בסרטה של אנדריאה ארנולד הבריטית, "פרה", נזכר בסרטו של ויקטור קוסאקובסקי, "גונדה", העמיד אותם זה בצד זה, והגיע למסקנה שאין מוֹתר האדם מן הבהמה.
קריאה נעימה לכולכם.
התמונה באדיבות לבנה פינקלשטיין