רכישת מנוי
צור קשר
מאת: עדנה ודן פיינרו
במאי: טטיאנה הואזו – נורמה פאבלו, מאירה בטליה
הרבה מאד במאים של סרטי תעודה המבקשים לעבור לסרטי עלילה נופלים באותו הפח: התוצאה היא סרט שיש בו הרבה מדי תעודה ומעט מדי עלילה. טטיאנה הואזו, במאית מקסיקנית שהצטיינה בסרטי תעודה למיניהם, ואחד מהם "Tempestad", שעשתה לפני חמש שנים, היה יקיר פסטיבלים בכל רחבי העולם, על מאבקן של שתי נשים בנות עמה להילחם על כבודן ומקומן בחברה מאצ'ואיסטית קיצונית, החליטה בעקבות הצלחתה לעבור לסרטי עלילה. גם הפעם, הסרט מתרכז בשתי נשים, אם ובתה המתבגרת, שחיות בכפר קטן, עני ומרוד, בהרים. האב נטש אותן כדי לעבוד במקום שבו מרוויחים יותר וגם אם הוא שולח להן מדי פעם מעט כסף, לא רואים אותו כלל בסרט ומן הסתם אין לו בהן שום עניין של ממש. האם מתפרנסת כמעט כמו כל הכפר, משדות הפרגים שמהם מפיקים כידוע את סם האופיום, ומשום כך, הוא משועבד כולו לקרטל סמים כלשהו (זהותו של הקרטל אינה משנה), ששולח את קלגסיו מדי פעם למקום המרוחק הזה כדי לאסוף את תנובת שדות הפרג וגם כדי לקטוף מן הכפר את הבנות הקטנות, ברגע שהן הופכות לנשים, כדי שישרתו את הקרטל בדרך שאין שום צורך להסביר או להרחיב עליה את הדיבור. הסרט של הואזו צריך להתרכז בתקופה הקצרה שבה לוז הקטנה (נורמה פאבלו) וחברותיה לכיתה, מתקרבות לגיל הקריטי של וסת ראשונה והסכנה שייחטפו מן הכפר ואיש לא יידע עוד מה גורלן. זאת הסיבה שבסצנת הפתיחה חופרות לוז ואמה, ריטה (מאירה בטליה) במו ידיהן מעין קבר מאולתר בחצר הבית שלהן, קבר שבו צריכה הילדה להסתתר בכל פעם שהסכנה הנשקפת מן המכוניות השחורות שדוהרות בכביש שבדרך לכפר, רועמת מרחוק. בין גיחה אחת לשנייה של בריונים, ילדי הכפר לומדים בבית ספר ומנסים להרחיב את הדעת, הילדות לומדות בהדרגה על התבגרות גופן ומצטרפות לקוטפי האופיום בשדה, מרחוק נראה ההר המדהים ביופיו הטבעי, מתכלה בהדרגה כאשר חלקים ממנו משמשים מכרה פתוח, ומן השיחות בין בני הכפר ניתן בקלות להבין עד כמה מושחת שם השלטון. קשה להפריד בין משטרה לגנגסטרים שלא פעם משתפים פעולה, מדובר על אפשרות לארגן התנגדות משותפת עם עוד כמה כפרים בסביבה, כדי למנוע מן הקרטלים לא את האופיום אלא את הילדות. עוד ועוד הארות על החיים בכפר הנידח הזה. הואזו משקיעה הרבה מאד מאמץ בתיאור כל הפרטים הקטנים שמרכיבים יחד את החיים במקום המרוחק והמבודד הזה, במראה הטבע, בהערצת הילדות למורה שמלמד אותן, בחיפוש מקום שיש בו קליטה כדי להתקשר עם הבעלים שעזבו את הבית, ועוד כיוצא בזה. הכוונות טובות, התמונה החברתית אמתית ונכונה, המחאה מובנת, רק חבל שהואזו לא טרחה גם להכניס את הכול מסגרת עלילתית הולמת שהייתה הופכת את הסרט למושך הרבה יותר.
כתבות נוספות בגיליון שאולי יעניינו אתכם
כתב העת סינמטק
לכל הגליונות
קאן 2021 – סוף
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו הפסטיבל הראשון בקאן בוטל ברגע האחרון בשנת 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1968 הוא בוטל אחרי שטריפו, גודאר ולואי מאל נתלו על המסך של אולם הפסטיבלים והפסיקו אותו באמצע, חלק ממהומות הסטודנטים שזעזעו אז את צרפת. ב-2020 הפסטיבל בוטל בגלל הקורונה וחלק מן הסרטים שאמורים היו לה
לקריאה
רכבת למורמנסק (תא מס.6) | ביקורת סרט | קאן 2021
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו במאי: יוהו קואסמאנן – עם סיידי הארלא, יורי בוריסוב סרטו הראשון של יוהו קואסמאנן, "היום המאושר ביותר בחייו של אולי מאקי", היה סרט קטן ופשוט, מבוסס על סיפור אמתי אודות מתאגרף פיני שכמעט זכה באליפות העולם אבל נטש את האגרוף לטובת האישה שאהב עוד מנעוריו. סרט שחור לבן, חסר י
לקריאהנשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים
972523403778 
Service@cinema.co.il
רחוב הארבעה 5, תל אביב