מאת: עדנה ודן פיינרו
במאי: יוהו קואסמאנן – עם סיידי הארלא, יורי בוריסוב
סרטו הראשון של יוהו קואסמאנן, "היום המאושר ביותר בחייו של אולי מאקי", היה סרט קטן ופשוט, מבוסס על סיפור אמתי אודות מתאגרף פיני שכמעט זכה באליפות העולם אבל נטש את האגרוף לטובת האישה שאהב עוד מנעוריו. סרט שחור לבן, חסר יומרות, שהוצג בשנת 2016 במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן וזכה, להפתעת הכול, לפרס ראשון. זהו סרטו השני, גם הוא פשוט ובלתי יומרני לכאורה, הפעם מבוסס על רומן בשם "תא מס.6" של הסופרת רוזה ליקסום, כמעט כולו מבוסס על מערכת היחסים בין שתי דמויות שונות לחלוטין, ולמרות שברור – אין קלישאה מקובלת יותר מזו – כי הזוג שבתחילת הסרט אינו מוצא שום שפה משותפת יסיים את הסרט בהבנה הדדית מלאה, שהבימוי מצליח לתאר את מערכת היחסים בין השניים האלה בצורה רגישה, מקורית ונבונה כל כך, שהסרט זכה בסופו של דבר לפרס השני בחשיבותו של הפסטיבל (פרס העיר קאן) והיה אחד הפרסים הנדירים של השנה הזאת, שאיש לא ערער עליו בתום טקס הסיום. לאורה (הארלא) היא סטודנטית פינית צעירה שהשלימה את לימודי הארכיאולוגיה במוסקבה, שמתכוונת, אחרי סיום לימודיה, לצאת למסע ארוך אל הקצה הצפוני של רוסיה, העיר מורמנסק, שם נמצאים תחריטי סלע עתיקים מימי האדם הקדמון. במקור, היא אמורה הייתה לצאת עם מרצה, עמה ניהלה רומן בזמן הלימודים, אלא שהמרצה, אולי משום שקצה ברומן, ואולי מסיבות אחרות, מבטלת ברגע האחרון ולאורה יוצאת בגפה לדרך הארוכה ברכבת ממוסקבה צפונה. אלא שברגע שהיא תופסת את מקומה, היא מגלה שלמרבה הצער, מי שיחלוק אתה את התא במהלך כל המסע הזה, הוא ואדים (בוריסוב), צעיר רוסי, גלוח ראש, שתוי וגס רוח, שנוסע למורמנסק כדי למצוא שם עבודה במכרות. לא בדיוק החברה שמתאימה לצעירה הדואבת עדיין את סופו של רומן שהסתיים לא ביוזמתה, ובאה מעולם שונה לחלוטין של השותף שנכפה עליה. אבל מסתבר שלאורה ניחנה בחושים הנכונים כדי לרכך את האישיות של ואדים, למרות המרחק שמפריד ביניהם נוצרת בין השניים שפה משותפת, עד כדי כך שכאשר צעיר פיני יהיר ומתנשא שמצטרף בשלב מסוים למסע מגיע לתא שלהם, הוא מתקבל בצוננים על ידי שניהם. ובסופו של דבר, כאשר במורמנסק היא מתקשה למצוא את דרכה לאותם תחריטי סלעים ואין איש שממהר להדריך אותה, דווקא ואדים הוא זה שמסייע לה למצוא את מבוקשה. קואסמאנן, שהוכיח כבר עד כמה הוא יודע לעטוף את הסיפור הפשוט ביותר בחיבה אנושית שכובשת את הצופה, עושה זאת שוב, בעזרת שני שחקנים שמטיבים להבין את הנדרש מהם ומספקים לו בדיוק את מידת האיפוק והרגישות הדרושה.
כתבות נוספות בגיליון שאולי יעניינו אתכם
כתב העת סינמטק
לכל הגליונות

קאן 2021 – סוף
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו הפסטיבל הראשון בקאן בוטל ברגע האחרון בשנת 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1968 הוא בוטל אחרי שטריפו, גודאר ולואי מאל נתלו על המסך של אולם הפסטיבלים והפסיקו אותו באמצע, חלק ממהומות הסטודנטים שזעזעו אז את צרפת. ב-2020 הפסטיבל בוטל בגלל הקורונה וחלק מן הסרטים שאמורים היו לה
לקריאה

הבמאי והנהגת | ביקורת סרט | קאן 2021
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו במאי: ריוסוקה האמאגוצ'י – עם הידטושי נישיג'ימה, טוקו מיורה, ראיקה קירישימה, מסאקי אוקדה סיפור קצר של הסופר היפני המפורסם הארוקי מוראקמי, בן 40 עמודים בלבד, תפח בידיו של הבמאי ריוסוקה האמאגוצ'י לסרט בן שלוש שעות, סרט שמוקדש כולו לשתיקות שבין המלים, ולדרך שבה שתי נפשות פגועות מוצא
לקריאהנשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים






