מאת: עדנה ודן פיינרו
במאי: קיריל סרברניקוב – עם סמיון סרזין, חלופן חמטובה
אם יש מי שחטף את השפעת של פטרוב והוא אחוז כולו קדחת, זה כנראה הבמאי קיריל סרברניקוב. האיש שמעצבן היום יותר מכל את המשטר של פוטין, ומדי יום ממציאים נגדו חשדות על עבירות כלכליות והשתמטות ממסים, נגרר ממשפט למשפט ויציאתו מרוסיה נאסרה עליו עד לתאריך בלתי ידוע, הוא במאי תיאטרון מהולל, מנהל מרכז גוגול במוסקבה, ומי שרכש לעצמו תהילה רבה עם שני סרטיו הראשונים, "הבגידה", מותחן מסוגנן, מצולם ומבוים להפליא, ו"הסטודנט", סטירה צינית ומתוחכמת שמציגה את עוצמת הכנסייה במציאות הרוסית והיה מתאים לא מעט גם למציאות הישראלית. למען האמת הוא עשה סרטים נוספים קודם לכן, אבל כאלה שהמערב לא גילה בינתיים. אלא שההצהרות והרמזים שחילק בהצגות שביים הספיקו כבר להעמיד אותו מצד אחד כאוייב המשטר, ומצד שני כגיבור המחאה. באולם שהיה מלא עד אפס מקום, ברובו על ידי דוברי רוסית וקבלת הפנים שנערכה למשלחת אשר ייצגה את ההפקה – ללא סרברניקוב כמובן, כי אסור לו לצאת, הייתה כשל גיבור לאומי ממש. אבל עם תחילת הסרט, הסתבר עד מהרה שהבולמוס אשר אחז בבמאי בסרט שהוצג כאן בפסטיבל קודם, הפך כבר לכאוס מוחלט שבו העבר, ההווה והעתיד, המחאה הפוליטית והביקורת החברתית, התפרצויות כישרון מלוות בהקשרים לא מובנים, מצטרפים יחד למעין תוהו ובוהו שחלק מן הצופים, מן הסתם אלה שלא דוברים רוסית ונאלצו לקרוא ללא הרף כמויות בלתי סבירות של תרגום, הותשו עד תום, והם בחרו לפרוש מן המערכה.
פטרוב (סרזין) הוא גבר מגודל, מחבר סדרות מאוירות, סובל נורא מן השפעת שגורמת לו להשתעל , בלי הפסק אבל גם מסחררת את דעתו, שכנראה אף פעם אינה צלולה במיוחד, ומעבירה אותו לסצנות מן העבר ולסצנות דמיוניות אחרות שלא קרו כלל אבל יכולות היו לקרות, ותפקידו של הצופה לברור בין הבליל את האינפורמציה הזורמת, המוטחת בפניו בקצב מטורף ובזעם רב, ולעשות בה סדר הגיוני, שהוא בלתי אפשרי בעליל. פטרוב נשוי לספרנית נמרצת והוא אב לילד שאולי גם הוא נדבק מן השפעת של אביו. את הילד הזה צריך האב לקחת להצגה במסיבת חג המולד בבית הספר, והמסיבה היא הזדמנות לגלוש למציאות מטורפת לא פחות של צעירה מן הפרובינציה שבאה לעיר הגדולה כדי להינשא לאחד המשתתפים בהצגה, אותו היא מקווה לשכנע שישוב אתה לעיר הקטנה שלה. בין לבין, פטרוב הוזה שמצרפים אותו לכיתת הוצאה להורג של בורגנים בעידן הסובייטי, ואם לא די בכך, הוא חולם, ואולי זאת המציאות, שחבריו הוציאו גופה בדרכה לקבורה ודחפו אותו לתוך הארון הריק, כדי לבדוק מה יעשה כשיתפוגגו אדי האלכוהול שבהם שט. הפתיחה והסיום מתנהלים תוך כדי נסיעה באוטובוס, כאשר הכרטיסנית, בתחפושת קרקסית של חג המולד, מזכירה לכל הנוסעים שמי שרוצה לנסוע, צריך לשלם. ומי שיבין, יבין. מה שברור מעל לכל ספק, בתום סחרחורת האלגוריות הזאת, הוא, שאם הסרט חושף ולו רק חלק מן המציאות שבה חיים היום ברוסיה, שומר נפשו ירחק.
כתבות נוספות בגיליון שאולי יעניינו אתכם
כתב העת סינמטק
לכל הגליונות

קאן 2021 – סוף
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו הפסטיבל הראשון בקאן בוטל ברגע האחרון בשנת 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1968 הוא בוטל אחרי שטריפו, גודאר ולואי מאל נתלו על המסך של אולם הפסטיבלים והפסיקו אותו באמצע, חלק ממהומות הסטודנטים שזעזעו אז את צרפת. ב-2020 הפסטיבל בוטל בגלל הקורונה וחלק מן הסרטים שאמורים היו לה
לקריאה

רכבת למורמנסק (תא מס.6) | ביקורת סרט | קאן 2021
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו במאי: יוהו קואסמאנן – עם סיידי הארלא, יורי בוריסוב סרטו הראשון של יוהו קואסמאנן, "היום המאושר ביותר בחייו של אולי מאקי", היה סרט קטן ופשוט, מבוסס על סיפור אמתי אודות מתאגרף פיני שכמעט זכה באליפות העולם אבל נטש את האגרוף לטובת האישה שאהב עוד מנעוריו. סרט שחור לבן, חסר י
לקריאהנשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים








