אחיזת עיניים | ביקורת סרט | קאן 2021

מאת: עדנה ודן פיינרו

במאי: ארנו דפלשן – עם לאה סיידו, אנוק גרינברג, עמנואל דבוס

הרי לכם סרט שראוי לעבור דרך כל מועדוני הסרט הטוב, הסינמטקים והפסטיבלים, אם כי לא ברור שזה אכן יקרה. אולי הסרט האינטליגנטי ביותר שהוצג השנה בפסטיבל קאן, זהו עיבוד לספר אוטוביוגרפי למחצה שכתב פיליפ רות (האם יש לו ספר שאינו אוטוביוגרפי למחצה?) בשם DECEPTION שרות כתב בשנת 1990 ובו זיהה את עצמו לראשונה בשמו האמתי, ביצירה שאמורה לכאורה להיות פיקטיבית. הספר הוא בסך הכול סדרה ארוכה של שיחות בין סופר אמריקני שיצא לגלות מרצון בלונדון (ברונו פודלידס), לבין אנגליה בת 33 (לאה סיידו), אם לילד, הכלואה בנישואים עקרים עם בעל, שמנהל יחסים מן הצד עם מאהבת ואינו טורח להסתיר זאת במיוחד. במהלך השיחות הללו, שמלוות ומשתלבות עם הרומן שהשניים מנהלים, נחשפים הן הבדידות הקשה של אישה והן כל פרשיות  האהבים של הסופר, במהלך נדודיו על פני אירופה בנוסף לפרשה אחת כואבת במיוחד שניהל לפני שיצא לגלות הזמנית שלו, בארצות הברית. עד כמה הפרשה הזאת היא משמעותית אפשר להבין גם מן העובדה שאותה האישה, עמה משוחח גיבור הסרט, פיליפ, היא היחידה, לבד מהמחבר, שיש לה בסרט הזה שם משל עצמה, רוזאלי. אף אחת מן הדמויות האחרות לא זוכה לכבוד הזה. זהו מבט מלא חמלה ואהבה לסדרה של דמויות נשים המתמודדות עם משברים נפשיים ופיזיים גם יחד, תיאור שאולי ירגיז את כל אלה שרואים ברות סופר מיזוגיני שמבטו הוא מבט של גבר ואין לו כל יכולת או זכות להתמודד עם משברים נשיים. רק לשם אינפורמציה, כדאי אולי להזכיר שכאשר יצא הספר לאור בארצות הברית, אחת הביקורות הנלהבות ביותר נכתבה על ידי סופרת מכובדת ומוערכת בשם פיי ולדון.

דפלשן מנסה כבר שנים רבות להפוך את הספר הזה לסרט, פיליפ רות (נפטר בשנת 2018) שהיה מודע לכוונה, בירך עליה בלב שלם, אבל רק עידן הקורונה וההגבלות  שהטיל על הפקת סרטים ויציאת צוותים מחוץ למרחבים סגורים, אפשר לו לממש את כוונתו. הוא השתמש בתרגום הצרפתי של הרומן, צילם כמעט את כולו בתקריבים מצולמים בתוך חדרים סגורים, זה מזכיר אולי קצת את "סצנות מחיי נישואין" של ברגמן אם כי הנושא אינו דומה, הסרט בנוי כמעט כולו על הבעות הפנים של השחקנים, על עבודת התאורה של יוריק לה-סו (צלמו הקבוע של דפלשן) ועל הטקסט, המון טקסט, מוגש על ידי צוות שחקנים מופלא, בראשם פודלידס וסיידו, שמצליח לרתק גם את הצופים שמתקשים לעקוב אחרי תרגום . הדיאלוגים השזורים זה אחר זה, מתמודדים לא רק עם הבעיות של הדמויות עצמן, בין אם זו יהדותו של הסופר חסיד מדינת ישראל שרבים שונאים כל כך היום, ובין אם מדובר בנשים שבחייו, שהן בסופו של דבר, גם לדברי דפלשן, העיקר בסרט עצמו. מעבר לכך, אפשר גם לקבל את נוסחת ההתנצלות של הסופר המתעקש להסביר לאשתו החוקית כי כל מה שרשום בפנקסו כתעתיק נאמן של השיחות שהוא ניהל עם אותן נשים, אינו אלא פרי הדמיון שלו, כמו הנשים עצמן, ולא עדות לבגידה במוסד הנישואין. הסרט כולו בנוי מ-12 פרקים, כל אחד נושא שם של אישה או של אחת מעונות השנה, וכדי להדגיש את האפשרות שאכן הדמויות הן פיקציה ולא אמת, מגיע הפרק ה-11 שבו פיליפ עומד לדין בפני בית משפט שבו השופטים, התובעת והקהל מורכב מנשים בלבד, שם הוא מואשם על היחס שלו לנשים והוא מנסה להצדיק ולהסביר את עצמו.  בפסטיבל הציגו את הסרט במסגרת חדשה בשם "בכורות", כלומר שאינו מועמד לפרס כי דפלשן כבר זכה להרבה פרסים בקאן, אז אל תתפלאו שהוא לא יקושט בעלי דפנה ובכל זאת כדאי לראות אותו.

לכל הגליונות המקוונים

לכל הכתבות על קאן