דבר העורכים – גיליון 244

בימים טרופים אלה, כאשר כל הארץ מפולגת למחנות, וכל המחנות ניצים זה עם זה, וכולם צודקים ואף אחד לא צודק, כאשר העתיד נראה מעורפל והקיום מפוקפק, כאשר מניות התרבות בשפל המדרגה ומניות המדינה בעולם עוד עמוק יותר מזה, קשה לצפות מן הקולנוע שיהיה מרכז העניין של העם היושב בציון. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו לשמור על הגחלת, אבל זה לא פשוט. חלק מן הכותבים שלנו טרודים בחובות קיומיים, חלק אחר, פניו קדרו נוכח המציאות והצורך במאבק מתמיד כדי להתרומם, אבל אנחנו בכל זאת נמשיך כל עוד ניתן יהיה לעשות זאת.

מאמר הפתיחה שלנו מוקדש לקולנוע הישראלי אחרי 7 באוקטובר, קולנוע ששינה את פניו בכורח הנושאים שהוא עוסק בהם, סרטים שחלקם נולד קצת לפני האסון ואולץ לעדכן את תוכנו לאחר מכן בהתאם לאירועים, וקולנוע שנולד אחרי האסון, ונושא בחוּבּוֹ הרבה מן היגון, הסבל והתרעומת שהם מנת חלקנו בימים אלה. עופר ליברגל מתרכז בשלושה סרטים שונים, "על אנשים וכלבים" של דני רוזנברג, "כן" של נדב לפיד, ו"חמצן" של נטעלי בראון, המציגים שלושה היבטים של מציאות חיינו כאן.

סטלאן סאקרסגארד- Courtesy Karlovy Vary Film Festiva

מפסטיבל הסרטים בקארלובי וארי מגיעה אלינו כיתת האמן של השחקן השבדי סטלאן סקארסגארד, אולי המוּכר והמצליח בין השחקנים מן המדינות הסקנדינביות בתקופה זו. סקארסגארד בן ה-74, אשר מופיע בתפקיד ראשי בסרט שפתח השנה את פסטיבל הסרטים בירושלים, "ערך סנטימנלי" של יואכים טריר, זכה לתהילה מוקדמת בגיל 16, כשגילם נער קונדסי ושובב בסדרת טלוויזיה שבדית. הוא קיבל את פרס המשחק בפסטיבל ברלין 1982 על הופעתו ב"הרוצח התמים", ולאחר מכן המשיך לקצור פרסים בסרטים כמו "לשבור את הגלים" של לארס פון טריר, והשתתף ברבי-מכר כמו "שודדי הקאריביים" ו"דיון". הוא גולל את תולדות הקריירה העשירה שלו בפסטיבל הוותיק של הרפובליקה הצ'כית אשר העניק לו פרס על תרומתו לקולנוע. ואסור לשכוח, "ערך סנטימנטלי" יוצג בקרוב בסינמטק תל אביב.

מפסטיבל אחר לגמרי ובגישה שונה לחלוטין, דולב אמיתי עוסק בסרטו התיעודי של אלברט סרה הספרדי, "בדידות כל אחר-הצהריים", אשר הוצג בחודש מאי האחרון בפסטיבל "דוקאביב" בתל אביב. סרה, שקיבל את הפרס הגדול בפסטיבל סן סבסטיאן בשנה שעברה, הוא חסיד גדול של מלחמת שוורים, אותו סוג בידור, כמעט פולחן, שמלהיב רבים כל כך מבני ארצו ודוחה רבים אחרים. הוא עקב במשך תקופה ממושכת אחרי מטדור פרואני צעיר, ובסרט הוא מציג את אחורי הקלעים של אומנותו, אם תרצו לקרוא לה כך, שלא כל הצדדים בה נוצצים כמו התלבושות שעוטים עליהם המטדורים.

ועוד בגיליון הזה, תומר צביאלי-רנר ראה את הגירסה החדשה של "סופרמן", אותו יליד כוכב קריפטון שבא להציל את העיר ניו יורק (בסרטים היא מוכרת כמטרופוליס) מפני כליה, כשהוא מסתתר מאחורי זהות של כתב עיתון. מאחר שמדובר בסיפור שגולגל בקולנוע פעמים רבות, כשהגירסה המוּכרת ביותר היא זו של ריצ'רד דונר מ-1978, השוואה בין שתי הגישות השונות מתבקשת מאליה. המסקנה העיקרית של המאמר היא שסופרמן היה ונשאר מהגר, בשתי הגירסאות, אבל ארצות הברית של שנות ה-70 של המאה הקודמת אינה דומה לזו של טראמפ ואילון מאסק כיום.