R.M.N. – הצהרת כוונות

הקדמה מאת דן פיינרו:
לפני שהגיע השנה לפסטיבל קאן עם סרטו החדש, RMN (ראשי תיבות של הבדיקה רפואית בגלים מגנטיים, המוּכרת בארץ כ-MRI), חש כנראה הבמאי הרומני כריסטיאן מונג'ו שסרטו עשוי לדרוש מן הצופים יותר מסרטיו הקודמים, כולם עטורי פרסים, שבהם קל היה להם להזדהות עם הגיבורים ועם בעיותיהם. הפעם מדובר במצב חברתי מורכב שעומד בלב הסרט, וכדי להבין אותו, כדאי להכין את הקרקע בעזרת מידע שיעזור ליושבים בקולנוע למצוא את עצמם בתוך מבוך השפות והדמויות שיראה על הבד. מכאן, הצהרת הכוונות הבאה.

לפני שנים צפיתי בסרטו של מל ברוקס, "פרנקנשטיין הצעיר". זו כמובן קומדיה, אבל עבורנו, הרומנים, הייתה לה משמעות נוספת, משום שגיבור הסרט עלה למטוס בניו יורק ויצא מהרכבת בבוקרשט, שהוצגה בסרט כבירת טרנסילבניה. במונחים של ברוקס, טרנסילבניה הוצגה כמקום שנמצא אי-שם בסוף העולם, מולדתם של ערפדים ומפלצות אחרות.

עלילת RMN מתרחשת זמן קצר לפני פרוץ מגיפת הקורונה, בין חג המולד בשנת 2019 לבין תחילת השנה שלאחר מכן, 2020. היא ממוקמת בכפר קטן בטרנסילבניה, האיזור המערבי ביותר של רומניה, שתושביו הם בני קבוצות אתניות שונות. זהו סיפורם של מתיאס, ששב מגרמניה, ושל צילה, המועסקת במאפייה גדולה במקום.

אינני רוצה להרחיב יתר על מידה על תולדות טרנסילבניה, אבל מבחינתנו, הרומנים, זהו איזור מריבה שעבר מיד ליד כמה וכמה פעמים במהלך ההיסטוריה, קצת כמו אלזס ולורן, האזורים שבין גרמניה לצרפת. במקרה שלנו, העימותים סביב טרנסילבניה היו בין רומניה להונגריה, או לייתר דיוק, בין רומניה לאימפריה האוסטרו-הונגרית. זאת הסיבה שבטרנסילבניה חיים כיום רומנים והונגרים. אלא שלא רק הם חיים שם. לפני כ-700 שנה הגיעו לשם בני שבטים סקסוניים, וקיבלו אדמות במקום שנראה אז כקצה המזרחי של אירופה, בשכנות לשבטים הקרפטיים שכבר חיו שם. כתוצאה מכך יש בטרנסילבניה גם גרמנים. חלקם הגדול עזבו את רומניה כאשר צ'אושסקו מכר אותם למערב גרמניה במחיר של 5,000 מרק לראש. השאר נטשו אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי. אבל בתיהם, כנסיותיהם המבוצרות, בתי הקברות, והכפרים שבהם מפרידות גדרות גבוהות בין בית לבית, נותרו על עומדם. בנוסף על כל אלה, יש בטרנסילבניה הרבה צוענים, שהגיעו לשם כדי לשמש משרתים ועבדים, לפני כ-200 שנה, וחלקם עברו לגור בבתים שהגרמנים נטשו.

עם תושבים בעלי מוצא שונה כל כך זה מזה, לא קשה היה להפוך את טרנסילבניה לשטח הפקר עבור תנועות פופוליסטיות ולאומנית מכל הסוגים. מהומות רחוב שגבו קורבנות רבים התרחשו לאורך שנות ה-90 של המאה הקודמת. לאחר מכן, נדמה היה שהמצב נרגע, כאשר רבים מבני המקום יצאו לעבוד במערב אירופה על מנת להתגבר על עוני שהכניע את כולם, ללא הבדל מוצא או דת. אבל הלאומנים מרימים את ראשם מדי פעם, בעיקר כאשר בחירות עומדות בפתח, ואפשר לנצל את המצב לטובת מועמד כזה או אחר.

אבל שלא תהיה כאן אי-הבנה. הסרט הזה אינו מתיימר לדון במצבה של טרנסילבניה היום, וגם לא בעניין הרומנים, ההונגרים והגרמנים שחיים בה. העלילה אכן מתרחשת שם, אבל אינה שונה במהותה ממערכת היחסים שבין רוסים לאוקראינים, לבנים ושחורים, סונים ושיעים, עשירים ועניים, ואפילו אנשים גבוהים ואנשים נמוכים. בכל פעם שנכנס לחדר זר, הוא מייד ייחשב כבן שבט אחר, ולכן - כאויב פוטנציאלי.

שפות, דתות, דגלים, ועוד כמה מניעים זוטרים שמצדיקים הרג בני אדם

בסרט הזה, ההונגרים מדברים הונגרית, הרומנים – רומנית, והגרמנים – גרמנית, אבל למרות זאת, הם מבינים אחד את השני. הם כולם דוברים אנגלית, משום שמדובר כאן בתופעת הגלובליזציה והשפעתה על המין האנושי. יש גם דוברי צרפתית, אבל אלה הדמויות המתוחכמות יותר בסרט. מובן מאליו שהצרפתים מדברים גם אנגלית, אבל מי שמגיע מארץ רחוקה יותר דובר רק את שפת עמו, ומשום כך, איש אינו מבין אותו.

כצפוי, אם אתה, הצופה, שולט בכל השפות הללו, אין לך בעיה. אם לאו, אפשר תמיד להיעזר בכותרות. לפעמים הן מופיעות בצבעים שונים, כל שפה בצבע נפרד, ופעמים אחרות יצטרך הצופה להחליט בעצמו מי המדבר ובאיזו שפה.

בדגל הרומני יש שלושה צבעים, כחול, צהוב ואדום, להונגרים בהונגריה יש דגל אדום-לבן-ירוק, אבל לאלה שגרים באיזור בטרנסילבניה בשם סקויאסק, שתובע לעצמו אוטונומיה, יש דגל כחול-צהוב. מוזר, אבל בשל סיבות היסטוריות, האיזור הזה אינו גובל כלל בהונגריה, אלא נמצא בלב לבה של רומניה.

הרומנים הם ברובם נוצרים אורתודוקסים. ההונגרים ברובם קתולים, ואילו הגרמנים הם בדרך כלל לותרנים. אבל למרות זאת, העניין אינו פשוט כל כך. יש בין ההונגרים שהם אוניטריים, בין הרומנים כאלה שהם יוונים-אורתודוקסים, וכמה מן הגרמנים הם קלוויניסטים. משום כך, בכל כפר יש כמה כנסיות שונות, ואפילו לפעמונים שלהם יש צליל שונה. כיום, כאשר רבים מבני הכפר יצאו לעבוד בניכר, רבות הכנסיות שמשרתות אוכלוסייה קטנה בלבד. רוב הכנסיות הפרוטסטנטיות סגורות, אבל תמיד ישנו מישהו בכפר שמופקד על המפתחות, ויכול לפתוח את דלת הכנסייה עבור מבקרים, אם יש כאלה. אם מישהו מן הכפר מת בניכר, גם אם במרחק של אלפי קילומטרים, יימצא תמיד קרוב משפחה שיתקשר הביתה, כדי להבטיח שפעמוני הכנסייה המתאימה יצלצלו לזכרו.

"מיוריצה" ומקורות השראה נוספים לסרט

רק אחרי שראיתי כמה כבשים וחיות בית אחרות מופיעות בסרט, הבנתי ש"מיוריצה" שימשה לי מקור השראה לא אכזב. "מיוריצה" היא בלדה רומנית עממית על שלושה רועים ועדרי הכבשים שלהם. כל אחד מן הרועים הוא מאיזור שונה ברומניה, אחד מהם עשיר משני האחרים, ומשום כך העניים יותר קושרים קשר לרצוח את העשיר ולחלק ביניהם את רכושו. הכבשים שלו, כלבו הנאמן, והטבע כולו, מנסים להזהיר אות הקורבן המיועד מפני הסכנה, אבל הוא בשלו, מאמין בגורל, יהיה אשר יהיה. יש אפילו תבנית נרטיבית הקשורה בגיאוגרפיה הרומנית ובהשקפת החיים המקובלת שם – אלה שבמעלה הכפר ואלה שבמורד הכפר. כל מי שהולך לבית הספר ברומניה חייב ללמוד בעל פה את "מיוריצה", וילדים מדקלמים אותה בטקסי חג המולד.

מקור השראה אחר היה המציאות עצמה. לפני מגיפת הקורונה שקלו כמה מפעלים באיזור סקויאסק להביא פועלים זרים מן העולם השלישי, משום שלא היו במקום מספיק ידיים עובדות, אחרי שרבים כל כך מצאו עבודה בשכר גבוה יותר ובתנאים עדיפים במערב. עם זאת, הדמויות בסרט ומערכת היחסים ביניהן, המניעים שדוחפים אותן לפעול כפי שהן פועלות, והאירועים עצמם, הם כולם פיקציה, ולא שיחזור של סיפור אמיתי.

מקור נוסף להשראה, אם כי מרוחק יותר, הוא פרשת רושיאה מונטנה, מקום שבו אמורים להיות מרבצי הזהב הגדולים באירופה, אבל העבודות לכרייתו נעצרו עקב הסכנה שמכרות הזהב שם ירעילו את כל הטבע באחד המקומות היפים ביותר ברומניה, אסון שכבר התרחש בעבר במקומות אחרים במדינה. הדילמה ברורה: מצד אחד, מספקים עבודה לאנשים רבים במכרות שמחבלים באקולוגיה; מן הצד האחר, שומרים על הטבע, אבל מותירים את בני המקום בעוני שבו הם שרויים. נוסף על כל אלה, היו גם הדיווחים התכופים בתקשורת על הפגיעה המתמשכת בעולם החי ברומניה: מתברר שרומניה מצטיינת באוכלוסייה צפופה של דובים וזאבים, יותר מרוב מדינות אירופה האחרות.

מסורת

מסורת פירושה שאנשים עושים מעשים רבים רק משום שאנשים אחרים עשו זאת לפניהם. אי-שם, בתחילת הדרך, מישהו כנראה היה הראשון שעשה את המעשה, אולי כדי "לגרש את הרוחות הרעות". מוכרחים להודות, שאפילו ההסבר הפשטני הזה סביר יותר מן הקביעה שישנם דברים שחייבים לעשות משום שזאת "מסורת".

במהלך החורף אפשר להבחין בכמה מסורות הקשורות בתקופה זו של השנה: אנשים עוטים על עצמם פרוות של כבשים ועיזים ויוצאים לרקוד בחוצות, אחרים מתכסים בפרוות של דובים ומכים בהם בשוטים, ויש גם כאלה שמתלבשים בבגדי הדאקים, אותם תושבים קדומים של רומניה שרבים רוחשים להם חיבה בשל התנגדותם העקשנית והאמיצה לפלישת הרומאים. במקומות אחרים ברומניה עוטים בטקסים המסורתיים האלה של השנה החדשה מסיכות וקסדות ענקיות. האנשים מתאספים ביום הראשון של השנה החדשה, ונלחמים אלה באלה עד חורמה. לא פעם הם כולם בני אותו הכפר, אלה ממעלה הכפר נלחמים באלה שממורד הכפר, ולא פעם קורה שבלהט הטקסים המסורתיים האלה מקפחים חיי אדם. אל תשפטו אותם לכף חובה; זאת, לפחות, מלחמה הוגנת, מעין תרגיל מקדים לכל תחרויות הספורט השונות והמשונות שמשמשות כיום לפורקן הדחף האנושי הטבעי שיש בעימות עם אחֵר.

סטריאוטיפים וסיפורים

אחד התירוצים שבעזרתם מבקשים להסביר את מעמדה של רומניה באירופה של ימינו גורס, שלא השכלנו להתפתח כמו מדינות אחרות במערב, משום שהיינו עסוקים תמיד בבלימת הפלישות של הברברים שעמדו לנחות ביבשת ולגזול ממנה את כל עושרה. ומשום שידענו איך להעסיק את הברברים האלה כאן, במזרח, זכו המדינות במערב לכל הזמן שנדרש כדי להתפתח ולהקים את הקתדרלות המפוארות שלהן. אבל יש פרשנויות רבות אחרות המסבירות את מצבו של העולם כיום: גלובליזציה אינה אלא שיחזור מודרני של מגדל בבל, וזה אות לכך שקץ העולם הולך ומתקרב. כאשר מחלות הופכות למגיפות ופושטות בכל רחבי העולם, זה הסוף. התחממות כדור הארץ היא סימן נוסף של הסוף המתקרב, וכאשר, בעתיד הקרוב, יתרוקנו מקורות האנרגיה הטבעיים שעומדים לרשותנו, נצטרך לרצוח זה את זה כדי לשרוד.

בעבר, במשך מאות שנים, קל היה לזהות את הפולש שאיים על קיומנו. אנשים גרו בכפרים פזורים בין יערות-עד, ובכל פעם שמישהו זר, רכוב על סוס, היה מופיע מעֵבֶר לגבעה, ברור היה לכל שמדובר באויב פוטנציאלי (התיירות היא תופעה חדשה יחסית). אחד הסטריאוטיפים הנפוצים ביותר קשור לשבטי ההונים, אבות אבותיהם של ההונגרים, שהגיעו מאסיה רכובים על סוסים, ואכלו בשר חי שכדי לרכך אותו היו מניחים מתחת לאוכפיהם. המעשייה הזאת הושמעה פעמים רבות כל כך עד שאיש אינו מטיל בה ספק.

לפני כ-30 שנה המליצה מועצת אירופה להשתמש במונח "רוֹמָה" במקום "צועני", משום שהוא פחות פוגעני. רומניה ניסתה להתנגד ליוזמה הזאת משום שהיא מזמינה בלבול בין "רומה" ל"רומנים". ההסתייגות נדחתה, והבלבול הלך והעמיק. בעיני הרומנים, אין עלבון גדול מזה שייחשבו לצוענים, ואילו בשאר ארצות אירופה פירשו את ההסתייגות שלנו כביטוי מובהק של אפליה גזענית.

 נושאים מרכזיים

RMN מבקש לדון בדילמות חברתיות כמו אחווה מול אינדיבידואליזם, סובלנות מול אנוכיות, תקינות פוליטית מול כנות. הסרט גם מעלה שאלות לגבי הצורך האטוויסטי להשתייך לקבוצה אתנית כזאת או אחרת, להיות מזוהה עם שבט מוגדר, וכתוצאה מכך להתייחס אל כל שאר בני האדם, בין אם הם בני קבוצה אתנית שונה, דת אחרת, מין, או מעמד חברתי אחר, במידה של הסתייגות וחשדנות. הסרט הזה מדבר על אגדה על אודות מה שהיה כל כך טוב פעם, וכל כך כאוטי היום; על חוסר היעילות והצביעות של הערכים המקודשים באירופה, שרבים מנופפים בהם ומעטים מיישמים. זהו סיפור על אי-סובלנות ואפליה, על דעות קדומות, סטריאוטיפים, סמכויות וחופש. זהו סיפור על פחדנות ואומץ לב, על הפרט וההמון סביבו, על מצב אישי מול גורל של ציבור שלם. זהו סיפור על מאבק להישרדות, על עוני, ועל חשש מפני עתיד מאיים.

ועוד מדובר כאן על השלכות הגלובליזציה, ועל הדרך שבה היא משפיעה על קהילה קטנה שמקדשת מסורות בנות מאות שנים. ערכים שהחזיקו מעמד זמן רב הולכים ונעלמים בהדרגה, אבל עידן האינטרנט לא השכיל להמירם בערכים חדשים, ומשום כך קשה היום יותר לזהות את הפער שבין האמת לבין הדעות הפרטיות המעוצבות בלב תוהו ובוהו אינפורמטיבי בו שולט הכאוס המוסרי.

RMN מבקש גם להתמודד עם תוצאות הלוואי של התקינות הפוליטית. רבים למדו שעדיף לשתוק אם דעותיהם אינן עולות בקנה אחד עם הצווים של הדעות באופנה. התקינות הפוליטית אינה תהליך חינוכי, והיא לא הצליחה לשנות את העמדות האמיתיות של בני האדם, אלא רק לשכנע אותם שלא כדאי להם לומר תמיד את מה שהם חושבים באמת.

עלילת הסרט אינה מזהה "אי-תקינות פוליטית" עם קבוצה אתנית כזאת או אחרת. הדעות הפרטיות והפעולות שנובעות מהן אינן תלויות בזהות של ציבור, אלא בגורמים אישיים מורכבים הרבה יותר. מעֵבֶר למוסכמות החברתיות יש בסיפור הזה רובד עמוק יותר – הוא עוסק באמונות תפלות שעשויות להשפיע על ההחלטות שלנו, באינסטינקטים שלנו, בדחפים הלא-מוסברים ובפחדים המסתתרים עמוק בתוכנו, במשמעות הכפולה של הרגשות והמעשים, ובחוסר היכולת שלנו להבין תמיד מדוע אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. מה שאני אוהב במיוחד בסרט הם אותם הדברים שלא ניתן להביע במילים.

הקשרים ויזואליים

יש בסרט כמה דימויים ויזואליים שחוזרים מדי פעם. מי שתהיה לו הסבלנות לראות את הסרט בפעם השנייה, יגלה דברים שנסתרו מעיניו קודם לכן.

סגנון

ההחלטה לצלם כל סצינה בשוט אחד, ולא משנה מה יהיה בסופו של דבר אורכו של אותו שוט, או כמה מסובך יהיה, משפיעה במידה רבה על הסגנון של הסרט כולו. תפקיד הבמאי, במקרה כזה, הוא להעמיד כל סצינה בצורה האמינה והאמיתית ביותר שאפשר, ואז על המצלמה לקלוט את המציאות המיוחדת שנוצרה כתוצאה מכך. הקצב אינו תוצאה של עריכה, אלא של תחושה פנימית בבימוי. הקשרים האליפטיים קיימים רק בין סצינה לסצינה, ולא בתוך הסצינה עצמה. כל מעמד כזה מתרחש בזמן אמת, אין חיתוכים ועריכה בתוך שוט כזה. כפועל יוצא מזה, צילמנו סצינה בת 17 דקות ובתוכה 26 דמויות שלכל אחת מהן יש לפחות שורת דיאלוג אחת, הכל בטייק אחד.

צילום

התסריט נכתב באביב 2021, המימון וארגון ההפקה התבצעו תוך זמן קצר, והסרט צולם בין נובמבר 2021 לינואר 2022. העדפנו שלא לצלם באיזור סקוייאסק אלא בכפר שכן, בשם רימטיאה, שאונסק"ו הכריז עליו כאתר מורשת היסטורית. שחקנים מקצועיים גילמו את התפקידים הראשיים, כל יתר המשתתפים הם חובבים. כל אחד מן המשתתפים קיבל לידיו רק את הסצינות בתסריט שבהן הוא עצמו משתתף, אבל לא נאמר להם דבר על מה שקורה בסצינות האחרות, כלומר במעמדים שבהם לא השתתפה הדמות שגילמו. כל הדיאלוגים בסרט היו כתובים מראש, שום דבר לא אולתר. הסרט כולו צולם באתרים קיימים, פרט לביתה של צילה, אשר הוקם מן היסוד בפאתי הכפר.

שם הסרט

אמפטיה וכישורים חברתיים מוכתבים על-ידי השכבה החיצונית של המוח האנושי. כל האינסטינקטים הטבעיים והחייתיים שעזרו לאנושות לשרוד עד היום, תופסים את שאר 99 האחוזים של המוח. RMN הם ראשי התיבות של בדיקה גרעינית מגנטית, המוּכרת במקומות אחרים בעולם בראשי תיבות כמו NMR באנגלית, IRM בצרפתית, ו-MRI בחלקים אחרים רבים. זאת המצאה המנסה לגלות דברים שמתרחשים מתחת לפני השטח של המוח.

בין אלה שקראו את התסריט לפני הצילומים היו שהציעו לי לקרוא לסרט "אירופה 2.0". שעה שצילמנו את הסרט, ראיתי במקרה, באחד האתרים שבהם השתמשנו, תמונה של צייר מן המאה ה-19, בשם "שׂה האלהים" (Agnus Dei - לפי המסורת הנוצרית, השׂה שייטול על עצמו את חטאי אנושות ביום הדין). חשבתי שזה היה אולי שם מתאים לסרט כולו.