בנדטה | ביקורת סרט | קאן 2021

מאת: עדנה ודן פיינרו

במאי: פול ורהובן – עם וירג'יניה אפירה, שרלוט ראמפלינג, דפנה פטקיה

שתי בעיות ניצבות בפני הסרט  הזה. ראשית, לא ברור עדיין איזה חלק מן הקהל מעוניין לראות סרט על נזירה לסבית מן המאה ה-17, שנית האם גם אותו קהל יהיה מוכן להתייחס בכובד ראש וברצינות לנושא, כאשר הבמאי עצמו מתקשה לעשות זאת. מדי פעם נדמה שהוא אינו מחליט מה בדיוק עמדתו בכל העניין – הרי בסופו של דבר מדובר בנזירה שטוענת כי היא עושה הכול רק מתוך אהבתה הגדולה לישו וזאת תוך מחזות תאווה ארוטיים ויחסים מיניים בינה לבין נזירה צעירה ויומרנית פחות ממנה. האם היא באמת רואה את החזיונות שהסרט מציג, או שמא אלה סיפורים ממוח קודח, ואולי חולני ואולי זדוני, ומי יודע אם גם השטן אינו ומעורב בכל הפרשה. האמת היא שמי שאינו מוכן לתת על כל אלה את הדעת, עדיף שיוותר על המעשייה הזאת, שהתגלתה במקרה, בתוך ארכיוני הכנסייה הקתולית בפירנצה, שם רשומים הפרטים על משפטה של בנדטה קרליני, שהתיימרה להיות שליחתו וכלתו של ישו, נידונה למוות אבל בכל זאת שרדה עד גיל 70. על זה התרחש בעיירה הקטנה פשיה שליד פירנצה, בתקופה שבה השתוללה במקום מגיפה אשר קטלה חלק נכבד מן התושבים. הסרט מוכן כבר זמן רב ושכב על המדף קרוב לשנתיים, הוא צריך היה להיות בין הסרטים הראשונים שהפסטיבל היה אמור להציג ב-2020 אבל בוטל ושני הצדדים המתינו בסבלנות מאז ועד היום, כדי לחשוף אותו ברבים

בנדטה קרליני, שכמעט ונספתה בלידה, הובטחה על ידי הוריה, כדי להודות לרוח הקודש שהציל אותה, למנזר, שם תוכל להקדיש כל שעה משעות היום והלילה שלה לתפילות הודיה המופנות, ברגע הראשון, לבתולה הקדושה, כשפסל קטן שלה טמון כל הזמן בין חפציה, אבל כבר בדרך למנזר מסתבר היחס האמביוולנטי של ורהובן לגיבורה שלו. כנופיית שודדים אכזריים מתנפלת על בני הלוויה שלה, מבקשת לגזול מהם את כל כספם ורכושם, אבל בנדטה הקטנה (היא בינתיים ילדה כבת 10) מטיפה להם מוסר ומאיימת שבן בריתה, ישו, ישלם להם כגמולם. הם לועגים לה, אבל אז, מתוך ענפי העץ שמתחתיו מתנהל המפגש, עפה לה יונה לשמים ובדרך עושה את צרכיה ישר אל תוך עיניו של השודד המפחיד ביותר. מיותר לומר שהשודדים נמלטים מן המקום, והשיירה ממשיכה את דרכה בשלום למנזר. העלילה קופצת 18 שנה קדימה, ובתוכה שזורים העימות שבין בנדטה, עכשיו חתיכה זוהרת (אפירה) למרות גלימת הנזירה, לאם המנזר (ראמפלינג), יחסיה המורכבים עם ישו ועם פולחני הכנסייה שטוענים כי רק דרך סבל מגיעים לגאולה, תאוות הבשרים הסוחפת בינה לבין בת איכרים (פטקיה) שמצאה במנזר מחסה מהתעללויות אביה ואחיה, סצנות מין מפורשות שבשיאן משמש פסל הבתולה הקדושה כוויברטור פרימיטיבי ועוד כאלה וכאלה מעללים שלא נאה לפרש מראש. ורהובן מנסה להיות אובייקטיבי, להציג את בנדטה כמאמינה מטורפת ומרשעת גם יחד, מדי פעם, ברגע משבר, פורץ מגרונה קול גבר ניחר המזכיר להפליא את קול השטן בסרטי ז'אנר למיניהם, ובסוף, זכותו של כל אחד להאמין או לא. אבל עם כל הרצון הטוב, קשה היה להימנע מקולות הגיחוכים שנשמעו באולם מול הצהרות האמונה שלה, כאילו חד הם, ובעיות של משמעות הדת ואמינות המוסדות שלה, דמוקרטיה במנזר, פמיניזם מדוכא בשם שמיים ועוד, שאלות קשות ונכבדות, אולי מסתתרות כאן, אם יש מי שמוכן בכלל לחפור ולחפש.

לכל הגליונות המקוונים

לכל הכתבות על קאן