רכישת מנוי
צור קשר
מאת: עדנה ודן פיינרו
במאי: יואכים טריר – עם רנאטה ריינסבה
זהו הפרק השלישי בטרילוגיה שמקדישים הבמאי יואכים טריר ובן גילו והתסריטאי הקבוע שלו, אסקיל ווגט (שניהם ילידי 1974), לחבריהם ולבני הדור שלהם. יש כאן געגוע לשאיפות ולחלומות שבהם השתעשעו אז וגם נוסטלגיה מלנכולית למעבר מתקופת העשרים ומשהו, שבה חיפשו ללא הרף את עצמם במידה רבה של סלחנות עצמית, לשלושים ומשהו, כאשר האופקים הפתוחים הולכים וצרים בהדרגה. מה שנראה תחילה כקומדיה משעשת בעיקרה, מקבלת בהדרגה צביון עליז פחות, כשהצל של המוות מתחיל לבצבץ אי-שם באופק. סרטם הראשון, (REPRISE), דיבר על ידידות מלאת מהמורות בין שני חברים טובים שמבקשים להיות גדולי הסופרים בעולם. סרטם השני עסק בנרקומן שהשתחרר מטיפול גמילה ארוך, בא לבקר את חבריו שרובם התבייתו בינתיים, ומסיים את חייו ביום האחרון של הקיץ שאף העניק לסרט את שמו (אוסלו, 31 באוגוסט). הפעם, מי שעומד במרכז הסרט הוא אישה צעירה, ג'וליה (רנאטה ריינסבה), עומדת לחגוג את יום הולדתה ה-30 ומתחבטת עדיין בבחירת עתיד הולם, בין רפואה, פסיכולוגיה, וצילום ובין גברים שהמרכזי בהם הוא מחבר סדרות מאוירות בשם אקסל (אנדרס דניאלסן לי) המבוגר ממנה בעשור וחצי. אם לעשות חישוב קטן ולא מסובך, התקופה שבה מתרחשת העלילה היא תחילת המאה ה-21, בערך 2004, כלומר שנתיים לפני שיצא לאור סרטו הראשון של טריר.
כבר ברגעים הראשונים של הסרט אפשר להבין שג'וליה אינה יודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות עם עצמה. תלמידה מבריקה בתיכון, היא נרשמת ללימודי רפואה כי שם, כך נדמה לה, תנצל טוב יותר את כישוריה. אבל מול שולחן הניתוחים שעליו גופה סביבה חבורת סטודנטים שתוקעים עיניים מעריצות במרצה שמבתר אותה בחדווה, היא מחליטה שבאמת מה שמעניין אותה זה הנפש ולא הגוף ושמנתחים הם בסך הכול מכונאים, ומיד עוברת ללמוד פסיכולוגיה. שם היא נוחתת הישר לתוך מיטת המרצה, משתמשת בכל מקדמות הלימודים שקבלה כדי לרכוש לעצמה מצלמות, אבל עד שתהיה צלמת של ממש, היא מתפרנסת כמוכרת בחנות ספרים ומכירה מאייר מצליח, שלמרות הבדלי הגיל שביניהם, מאמץ אותה אל ליבו. אלא שהוא בגיל שבו רוצים לתקוע שורשים והיה שמח אילו ילדה לו צאצא, אבל זה לא עולה לה כלל על הדעת, בעיקר כשהיא צופה באושר המפוקפק של זוגות בני דורו של המאהב, כולם מטופלים בילדים צורחים וממורמרים מבני זוגם שאינם מבינים אותם. אחרי בטן קצת רכה מדי באמצע הסרט, שחוזרת קצת יותר מדי פעמים על עצמה בהצגת המשברים הנפשיים של ג'וליה, שלמרות הופעתה המרשימה של רנאטה ריינסבה בתפקיד הראשי, בכל זאת מעיקה, מגיעים החלקים האחרונים ביומנה של הגיבורה, שהם באמת נוגעים ללב ומלאי רגש. אם הסרט הזה נראה אולי פחות משכנע משני הפרקים הקודמים של הטרילוגיה, יכול להיות שזה גם משום שטריר מתקשה אולי קצת יותר להזדהות עם גיבורה מאשר עם גיבורים, ואולי משום שלא טרח לערוך את סרטו כדי שיהיה נוקב יותר. עדיין, מעמדו כמוביל בקולנוע הנורבגי לא נפגע עדיין.
כתבות נוספות בגיליון שאולי יעניינו אתכם
כתב העת סינמטק
לכל הגליונות
קאן 2021 – סוף
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו הפסטיבל הראשון בקאן בוטל ברגע האחרון בשנת 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1968 הוא בוטל אחרי שטריפו, גודאר ולואי מאל נתלו על המסך של אולם הפסטיבלים והפסיקו אותו באמצע, חלק ממהומות הסטודנטים שזעזעו אז את צרפת. ב-2020 הפסטיבל בוטל בגלל הקורונה וחלק מן הסרטים שאמורים היו לה
לקריאה
רכבת למורמנסק (תא מס.6) | ביקורת סרט | קאן 2021
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו במאי: יוהו קואסמאנן – עם סיידי הארלא, יורי בוריסוב סרטו הראשון של יוהו קואסמאנן, “היום המאושר ביותר בחייו של אולי מאקי”, היה סרט קטן ופשוט, מבוסס על סיפור אמתי אודות מתאגרף פיני שכמעט זכה באליפות העולם אבל נטש את האגרוף לטובת האישה שאהב עוד מנעוריו. סרט שחור לבן, חסר
לקריאהנשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים
972523403778 
Service@cinema.co.il
רחוב הארבעה 5, תל אביב