העכביש הקדוש – HOLY SPIDER – במאי: עלי עבאסי

מישהו רוצח את היצאניות של העיר הקדושה משהאד, שבאיראן. הוא קוטף אותן מן הרחוב, מעלה אותן על האופנוע שלו, חונק אותן בהזדמנות הראשונה ומשליך את גופן לצד הכביש מחוץ לעיר. אנשי הדת אינם מוטרדים במיוחד מן התופעה, מישהו מנקה את התועבה מן הרחובות, המשטרה אינה מבינה בדיוק מדוע היא צריכה להיות מודאגת, ורק עיתונאית אחת אמיצה, שבאה מן הבירה, שם סולקה מן העבודה משום שהעזה להתלונן על הטרדה מינית מצד הבוס, אינה מוכנה לעבור על העניין לסדר היום. אם זה נראה לכם כסרט פשע מן המניין, עם אדם פרטי שעושה את המלאכה של המוסדות המתעצלים להניף אצבע, טעות בידכם. זה סרט פוליטי מהתחלה ועד הסוף, סרט שביים במאי שנולד אמנם באיראן, עלי עבאסי, אבל גדל מגיל רך בארצות סקנדינביה ושם גם הפך לאיש קולנוע. סרט קודם שלו, "המאהב", אשר סיפר על מהגר איראני שמחפש נואשות כלה דנית שתישא אותו לבעל ובכך תעניק לו פספורט מערבי, זכה לפרס בפסטיבל סן סבסטיאן. גם בסרט ההוא היו רמזים ברורים לכך שהחיים באיראן אינם בדיוק גן עדן, וגם בסרט ההוא לא יכול היה עבאסי לצלם את האפילוג שהוא רצה – גיבורו שב הביתה לשכונת העוני ולאישה החוקית שהותיר שם – במולדתו שלו ולכן נאלץ לנסוע לטורקיה כדי למצוא כפר שדומה לכפרים האיראניים.

הפעם, עבאסי תוקף בצורה חזיתית הרבה יותר את משטר האייתולות. היצאניות שנופלות קורבן לרוצח המכונה ע"י התקשרות "העכביש הקדוש", הן בעיניו קרבנות אומללים של חברה מזויפת, שבה הזכויות הסוציאליות הן עניין שמן הפה אל החוץ אבל איש אינו עושה דבר בנידון. כדי שלא יהיה רושם מוטעה שמא באמת הסרט עוסק בחשיפת הרוצח, הוא מוצג כבר בשלבים המוקדמים של הסרט כקבלן של עבודות בנייה, נשוי ואב לילד, מאמין אדוק ומסור בכל לבו לכל צווי דת האסלאם באשר הם, שרואה במלאכתו מלאכת קודש, כי לא יתכן שבעיר קדושה כמו שלו יצעדו נשים מפוקפקות בצד הכביש וימכרו את חסדיהן תמורת כסף ואם אף אחד אחר לא נוטל את היוזמה, יהיה זה הוא שיסלק את המפגע הזה מן הרחובות. אשר לעיתונאית המנוסה והסקפטית שאינה מאמינה לשום דבר שנאמר לה והתנסתה כבר בכל סוגי ההטרדה שהחברה האסלאמית מתירה כלפי נשים, היא מתעקשת לשאול את המשטרה שאלות שאינן נוחות לתשובה ואת אנשי הדת קושיות שמרגיזות אותם, היא מוכנה לסכן את עצמה ואת הביטחון האישי שלה כדי להגיע לאמת ואינה מסכימה ללכת בין הטיפות כדי שלא תירטב חס ושלום, כפי שמציע לה ללא הרף העורך המקומי של העיתון, עמו היא חייבת לשתף פעולה כדי שהדברים יגיעו לידי פרסום. לא שהעורך אינו מבין לרוחה או שאינו מסכים אתה כי הדברים במדינתם אינם מתנהלים כשורה, שהשחיתות והצביעות שולטים בכל מקום, אבל הוא גם יודע שאם לא יתכופף ברגע הנכון, עשויה הרוח הרעה לשבור אותו כפי ששברה רבים אחרים.

מבלי להיכנס הרבה יותר לתוך עלילת הסרט, אפשר להוסיף שעבאסי מיטיב להדגיש את התנאים האיומים של הנשים הנאלצות להתפרנס כיצאניות, מפרט כמה מן הרציחות של העכביש הקדוש עד לפרטים האחרונים, אולי משום שאינו סומך על הצופים שיבינו בעצמם מה עומד לקרות שם, ובעיקר מנסה לדלג קדימה בעלילה כשהוא עסוק פחות בסבירות הדרמטית או בשפה הוויזואלית והרבה יותר במסר המוסרי והפוליטי שהוא מבקש להעביר. בעיקר, את המסקנה שהצדקנות הצבועה של השלטון  הפכה כבר מזמן לנחלת הכלל, עד כדי כך שקש  למצוא מישהו בעיר הקדושה אשר מטיל ספק בקדושתו של העכביש ובצדקת מעשיו, ולא חשוב מה אומר החוק היבש על נטילת חייו של אדם אחר. אפילוג קצר, שבו מצולם בנו של הרוצח, שמסביר לא רק מה עשה אביו אלא גם ששום חוק שבעולם לא יוכל למנוע בעתיד שמעשים כאלה ישנו, אלא אם כן ייעלמו כל הזונות שבעולם, הוא אולי המרכיב המפחיד ביותר של הסרט. אין צורך לומר שהסרט לא צולם באיראן, אלא בירדן השכנה, שמצא אוזן קשבת וקבלת פנים נלהבת אצל כל מי שמסתפק בעלילה, אבל למרבה הצער, הותיר את המעוניינים בקולנוע רעבים למנה משכנעת יותר.