רכישת מנוי
צור קשר
מאת: עדנה דן פיינרו
במאי – נדב לפיד – בתפקיד הראשי: אבשלום פולק
כל מי שרוצה להבין מדוע השמאל הישראלי המתקדם אינו מסוגל לשוחח עם הי ין הישראלי הקיצוני, שילך לראות את סרטו החדש של נדב לפיד. עוד סיפור אישי, שנראה במידה רבה כפן נוסף לגלגוליו של גיבור "מלים נרדפות" שזכה לדוב הזהב בברלין. שם דובר בישראלי צעיר (שאינו אלא אלטר אגו של הבמאי) המואס במציאות של מולדתו מבקש למחוק אותה ולעטות על עצמו אישיות צרפתית תרבותית ומצוחצחת. אלא שבסוף הוא מגלה שמשאת נפשו אינה עדיפה על עברו, והוא מסיים את הסרט בדרך חזרה הביתה. הפעם, מדובר בבמאי צעיר ופרוגרסיבי, ששונא את הימין ואת מעשיו כפי שאפשר לגלות כבר מן הרגע הראשון, שמוזמן להרצות על סרט שעשה בפני יושבי הערבה התיכונה, ומגלה שם שעליו להתחייב שלא לנגוע בנושאים רגישים לשלטון אם הוא מקווה לקבל שכר על עמלו. וזה מטריד אותו מאד, מה עוד שבדעתו לעשות סרט על "ברכה של אהד", המבוסס, הוא אומר, על פליטת פה של השר לשעבר סמוטריץ', אשר המליץ לירות בברכה של מפגינה ערביה כדי שלא תוכל עוד לצאת מביתה בכל שארית חייה.
עד כאן, הכול כמעט בסדר, גם אם חלק גדול מן ההתייחסויות בסרט מטיפות נגד המשטר של עבר ושריו של בנימין נתניהו, שניתנים בקלות לזיהוי, בו בזמן שהמשטר התחלף בינתיים, גם אם לא ברור לכמה זמן, וחלק מן האמרות הזועמות של הבמאי המנהל כמעט לכל הסרט מונולוג ארוך ולא פעם מתיש, על הבעיות הנפשיות של המדינה המתפרקת ששמה ישראל, גורמת לו ולשכמותו. ככל השיחות שלו עם מנהלת הספריות הצעירה (נור פיבק) של משרד התרבות עולות לטונים גבוהים יותר, מתחיל האיש לצרוח בקולי קולות, עיניו יוצאות מחוריהן מרוב כעס על המדינה שהביאה אותו לעולם, ורק שיחות הטלפון עם אמו הגוססת ממחלת הסרטן (חלק מן המציאות שבה חי לפיד באחרונה), מרככות אותו עד להתפרצות הבאה. השמעה בקולי קולות של צד אחד בוויכוח שמפלג היום את המדינה, גם אם במהלך הנאומים הנמרצים יש גם הודאה בחולשות ובהיסוסים של הנואם, ואם יש הצדקה מלאה חלק גדול מן הטענות שמעלה לפיד בנאומיו, המוגשים במדידה ניכרת של ניכור ע"י שחקן שכנראה עסוק יותר במעקב אחרי פקודות הבמאי מאשר הזדהות עם הדמות, ושמות התואר שהוא מטיח בשר (שינוי המין אינו משנה את הכוונה) התרבות, עדיין קשה לשכוח כי הרי מייצג את ישראל בתחרות של הפסטיבל, למרות הצנזורה שבה מאיים הסרט (אולי גם נגיע לשם אם יתהפך השלטון מחדש). עצם העובדה שאין כאן עלילה ברורה ונחושה או דמויות שעומדות על רגליהם ולא רק על כוונות הבמאי, (שם הבמאי הוא "י" ושמה של מנהל ת הספריות הוא יהלום), ודאי אינה דוברת גם היא בזכות הסרט, שהתקבל לתחרות היוקרתית אולי משום שהפסטיבל חיפש הזדמנות להשיב לשרה לשעבר כגמולה, על הופעתה בריוויירה לפני כמה שנים.
כתבות נוספות בגיליון שאולי יעניינו אתכם
כתב העת סינמטק
לכל הגליונות
קאן 2021 – סוף
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו הפסטיבל הראשון בקאן בוטל ברגע האחרון בשנת 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1968 הוא בוטל אחרי שטריפו, גודאר ולואי מאל נתלו על המסך של אולם הפסטיבלים והפסיקו אותו באמצע, חלק ממהומות הסטודנטים שזעזעו אז את צרפת. ב-2020 הפסטיבל בוטל בגלל הקורונה וחלק מן הסרטים שאמורים היו לה
לקריאה
רכבת למורמנסק (תא מס.6) | ביקורת סרט | קאן 2021
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו במאי: יוהו קואסמאנן – עם סיידי הארלא, יורי בוריסוב סרטו הראשון של יוהו קואסמאנן, “היום המאושר ביותר בחייו של אולי מאקי”, היה סרט קטן ופשוט, מבוסס על סיפור אמתי אודות מתאגרף פיני שכמעט זכה באליפות העולם אבל נטש את האגרוף לטובת האישה שאהב עוד מנעוריו. סרט שחור לבן, חסר
לקריאהנשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים
972523403778 
Service@cinema.co.il
רחוב הארבעה 5, תל אביב