רכישת מנוי
צור קשר
מאת: עדנה ודן פיינרו
במאי: ריוסוקה האמאגוצ'י – עם הידטושי נישיג'ימה, טוקו מיורה, ראיקה קירישימה, מסאקי אוקדה
סיפור קצר של הסופר היפני המפורסם הארוקי מוראקמי, בן 40 עמודים בלבד, תפח בידיו של הבמאי ריוסוקה האמאגוצ'י לסרט בן שלוש שעות, סרט שמוקדש כולו לשתיקות שבין המלים, ולדרך שבה שתי נפשות פגועות מוצאות, בסופו של דבר, דרך לתמוך זו בזו, הכול בעזרת "הדוד ואניה" של צ'כוב. אילו ניתן לביקורת להעניק השנה את דקל הזהב, זה היה בוודאות הסרט הזה (הוא אכן זכה לפרס הביקורת הבינלאומית). אבל מבקרים, כידוע, אינם רצויים בצוות השופטים של פסטיבל קאן, ועל כן נאלץ הסרט להסתפק בפרס התסריט בלבד. אם מותר לנחש מה יחליט השופט האכזר ביותר, הלא הוא הזמן, לא רק של הקולנוע אלא של יצירות התרבות בכלל, ניראה שסרטו של האמאגוצ'י הוא זה שינצח, אבל כאמור, צריך לתת לזמן לעשות את שלו. האמאגוצ'י, שזכה לפרסים על שלושת סרטיו הקודמים, "Happy Hour", "אסאקו" ו"גלגלי המזל והפנטזיה" (שקטף לפני כמה חודשים בלבד את דוב כסף בברלין), נחשב היום לאחד הבמאים המובילים ביפן ולראייה, זאת הפעם השנייה שהוזמן להשתתף בתחרות היוקרתית של פסטיבל קאן. במרכז הסרט, במאי ושחקן תיאטרון מהולל, יוסוקה (נישיג'ימה), נשוי באושר למחזאית שהשראתה פורחת בעיקר תוך כדי התעלסות עם בעלה (אבל לא רק אתו). ארבעים הדקות של הראשונות של הסרט מוקדשות לתמונת הנישואין המיוחדת הזאת, ואז לפתע, האישה חוטפת שבץ ומתה. רק אחרי זה מופיעות כותרות הפתיחה של הסרט וכאשר הוא חוזר לעלילה, הוא שב אל יוסוקה האבל שפורש מכל עבודותיו בתיאטרון הן כבמאי והן כשחקן. שנתיים מאוחר יותר, הוא מוזמן לפסטיבל תיאטרון בהירושימה, על מנת לביים ביצוע ניסיוני של "הדוד ואניה", בהשתתפות צוות שחקנים מארצות שונות, שכל אחד מהם ידבר בשפתו שלו. יוסוקה מקבל על עצמו את הבימוי אבל מסרב לגלם את התפקיד הראשי, כפי שכולם ציפו ממנו, ובמקום זאת מעדיף גברבר יפהפה ולא מוכשר במיוחד שהיה אחד המאהבים של אשתו המנוחה. תחביבו העיקרי של יוסוקה הוא לנהוג במכוניתו האדומה תוך כדי האזנה להקלטת קול אשתו שנהגה תמיד להקריא עבורו את המחזות שעליהם הוא אמור לעבוד עליהם. אבל הפעם, בשל דרישת חברות הביטוח של הפסטיבל, נכפה עליו להיעזר בנהגת, שתפקידה יהיה להוביל אותו במשך כל תקופת החזרות. מערכת היחסים שמתפתחת ביניהם תוך כדי הנסיעות המשתפות שלהם, שמתחילה בצוננים ומסתיימת בהבנה, כאשר כל אחד מן השניים מצליח איכשהו להתגבר על עוגמת הנפש השורה עליו, היא בעצם לב הסרט. הקצב המדוד שמכתיב הבמאי לכל אורך הסרט, המשחק הרגיש והמופנם של שני השחקנים הראשיים, המזמין את הצופה להבין מה שמתרחש בנפשם גם שאינו נאמר במלים, ועבודת צילום שמקפידה על מבנה כל תמונה ועל המרחק שממנו מתבוננים בנעשה, כל זה מעודן ומלוטש כל כך, שהאורך אינו מפרע כלל.
כתבות נוספות בגיליון שאולי יעניינו אתכם
כתב העת סינמטק
לכל הגליונות
קאן 2021 – סוף
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו הפסטיבל הראשון בקאן בוטל ברגע האחרון בשנת 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1968 הוא בוטל אחרי שטריפו, גודאר ולואי מאל נתלו על המסך של אולם הפסטיבלים והפסיקו אותו באמצע, חלק ממהומות הסטודנטים שזעזעו אז את צרפת. ב-2020 הפסטיבל בוטל בגלל הקורונה וחלק מן הסרטים שאמורים היו לה
לקריאה
רכבת למורמנסק (תא מס.6) | ביקורת סרט | קאן 2021
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו במאי: יוהו קואסמאנן – עם סיידי הארלא, יורי בוריסוב סרטו הראשון של יוהו קואסמאנן, “היום המאושר ביותר בחייו של אולי מאקי”, היה סרט קטן ופשוט, מבוסס על סיפור אמתי אודות מתאגרף פיני שכמעט זכה באליפות העולם אבל נטש את האגרוף לטובת האישה שאהב עוד מנעוריו. סרט שחור לבן, חסר
לקריאהנשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים
972523403778 
Service@cinema.co.il
רחוב הארבעה 5, תל אביב