רכישת מנוי
צור קשר
מאת: עדנה ודן פיינרו
במאית: מיה האנסן-לאב – עם ויקי קריפס, טים רות, מיה ואשיקובסקה, אנדרס דניאלסן-לי
קשה להבין מה הניע במאית צעירה ואופנתית, שזכתה עד היום לשבחים לא מעטים על סרטיה הראשונים, להתמודד עם הפקת סרט פרסום ריקני וחסר עניין, גם אם הוא מוקדש לאי פארו, האי שבו חי ויצר אינגמר ברגמן בכל שנות חייו האחרונות. אין ספק שהאי יפה, המגורים המוצעים בו לסטודנטים ולכל מי שרוצה לשכור אותם לעבודת יצירה, הם מפתים בהחלט, המזללות והחופים מושכים, וכל פולחני ברגמן, שמונצח באי בקדושה רבה – זה ביתו, זה אולם ההקרנה שלו, זה המקום שבו צילם את "פרסונה", במיטה הזאת צלמו את "סצנות מחיי נישואין", כאן ניצבה פעם החזית של הבית מתוך "מבעד לזכוכית האפלה" אבל החזית הוסרה וכל סצנות הפנים צולמו איך שלא יהיה באולפן, וכך הלאה. אפשר להמשיך עוד הרבה זמן, אבל במקרה הטוב ביותר, כל חומרים הללו מתאימים לפסטיבל של סרטי תיירות ולא לפסטיבל קאן. התסריט הדל עליו התבססה הנסן-לאב והכוונה שבכל רגע יערכו, תוך כדי צפייה, השוואות בין הסצנות שהיא מעמידה לבין מעמדים בסרטי ברגמן, למצבי הרוח ולהתנגשויות האישיות, לשימוש בנופים ובחפצים, כל הדברים האלה אמורים מן הסתם לספק עניין לסינפילים, אלא שהכול ארוז בעלילה מלאכותית ולא משכנעת כל כך שעשויה להרדים אפילו את הסינפילים האמיצים ביותר.
אז כך – טוני (טים רות), במאי מהולל, וקריס (ויקי קריפס), במאית מתחילה, הם זוג קולנוענים שבאים לאי כדי לחפש השראה. אם ברגמן מצא אותה שם, אין סיבה שלא יהיה גם להם מזל דומה. הזוג, שהשאיר את בתם הקטנה אצל סבתא, נמצא בשלב שבו הקשר המקצועי חזק מן הרגשי, אבל כל זה כמובן ישתנה תוך כדי הביקור. לצורכי עבודה, קריס מתמקמת בטחנת הרוח הציורית שליד הבית שהם שכרו, טוני יושב בתוך הבית עצמו, בערבים הם יוצאים יחד ובלילות הם ישנים זה לצד זו, בצניעות מינית של זוג שבילה יותר מדי שנים יחד. בשלב מסוים, כאשר אין להאנסן-לאב עוד מה לומר עליהם, היא שולפת תכסיס ישן. קריס מבקשת עזרה מטוני במציאת סיום מתאים לתסריט שהיא כותבת. ואז הסרט עובר לסרט בתוך סרט, לפי התסריט של קריס, שאינו אלא השתקפות של חוויותיה באי לצד טוני, כאשר שני שחקנים אחרים, מיה ושיקובסקה הפולנית-אמריקאית ואנדרס דניאלסן-לי הדני מגלמים את התפקידים הראשיים. הרומן הרומנטי הזה צריך גם הוא לספק השלכות, הן לאי והן לדמותו של ברגמן, ובאותה העת גם לקריס ולטוני. וכדי שלא יישכח קיומם של השניים האלה, האנסן-לאב חוזרת אליהם מדי פעם בפעם. על הסיום, מעין סוכריה מתוקה שצריכה לומר כמו תמיד, שאהבה חזקה מכל, אפשר רק לומר שזה לא תמיד נכון בקולנוע. ודאי שלא במקרה זה.
כתבות נוספות בגיליון שאולי יעניינו אתכם
כתב העת סינמטק
לכל הגליונות
קאן 2021 – סוף
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו הפסטיבל הראשון בקאן בוטל ברגע האחרון בשנת 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1968 הוא בוטל אחרי שטריפו, גודאר ולואי מאל נתלו על המסך של אולם הפסטיבלים והפסיקו אותו באמצע, חלק ממהומות הסטודנטים שזעזעו אז את צרפת. ב-2020 הפסטיבל בוטל בגלל הקורונה וחלק מן הסרטים שאמורים היו לה
לקריאה
רכבת למורמנסק (תא מס.6) | ביקורת סרט | קאן 2021
25.07.2021 / סינמטק
מאת: עדנה ודן פיינרו במאי: יוהו קואסמאנן – עם סיידי הארלא, יורי בוריסוב סרטו הראשון של יוהו קואסמאנן, “היום המאושר ביותר בחייו של אולי מאקי”, היה סרט קטן ופשוט, מבוסס על סיפור אמתי אודות מתאגרף פיני שכמעט זכה באליפות העולם אבל נטש את האגרוף לטובת האישה שאהב עוד מנעוריו. סרט שחור לבן, חסר
לקריאהנשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים
972523403778 
Service@cinema.co.il
רחוב הארבעה 5, תל אביב