ברוכים הבאים לעולם של האחים סאפדי

בשנת 2025 נרשם שיא בהכרה באחים ג'וש ובני סאפדי כיוצרים מובילים בקולנוע האמריקאי, אולי דווקא מפני שאחרי שנים של עבודה משותפת כבמאים, השנה הציג כל אחד מהם סרט נפרד מִשֶלוֹ. בני סאפדי, שזוכה להכרה גם בסרטים של במאים אחרים, זכה בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה על סרטו "מכונת המחץ" (The Smashing Machine), סרט ביוגרפי העוסק בחיי לוחם ה-MMA מארק קר, ומבוסס על סרט תיעודי באותו שם. אך את עיקר הפרסום וההצלחה בביקורת ובקופות גרף ג'וש סאפדי עם הסרט "מרטי סוּפְּרים" (Marty Supreme), סרט אשר ממשיך בצורה מובהקת יותר את הקו הסגנוני של הסרטים שהשניים ביימו יחדיו. הסרט זכה להצלחה בקופות והיה מועמד לפרס האוסקר ב-9 קטגוריות, מתוכן 3 לג'וש סאפדי כבמאי וכשותף להפקה ולכתיבה. שיא זה בהכרה מגיע אחרי צמיחה הדרגתית ועקבית מסרט לסרט, תוך שהאחים שמרו על סגנונם הייחודי.

ייתכן שעבור חובבי קולנוע לא מעטים, שמם של האחים סאפדי הוא חדש יחסית, שֶכֵּן רק בשנים האחרונות הם החלו לעבוד עם כוכבי קולנוע הוליוודיים גדולים, וסרטיהם הוצגו בפסטיבלי קולנוע גדולים. אולם, השניים יוצרים סרטים כבר 20 שנה, ותחילת דרכם הייתה בסרטים צנועים ודלֵי-תקציב מאוד. אז הם ניצלו את זמינותן של מצלמות דיגיטליות זולות אשר איפשרו לביים סרטים קצרים וארוכים בתקציבים מזעריים, ופסטיבלי קולנוע אמריקאיים, דוגמת פסטיבל SXSW באוסטין, טקסס, העניקו תשומת לב מיוחדת דווקא לסרטים מסוג זה. כך נוצר קהל-פולחן קטן אשר גילה עניין בסרטים אלו, שרבים מהם יצרו במאים צעירים אשר כיכבו בסרטים לצד חבריהם. הסרטים הופקו במקביל בכמה ערים בארצות הברית, אבל היוצרים השונים גם שיתפו פעולה זה עם זה למרות המרחק שהפריד ביניהם. הסגנון של הסרטים הללו זכה לכינוי הספק-מעליב "ממבלקור", עקב הנטייה להשתמש בדיאלוגים מאולתרים ועתירי מלמולים ובתיאורי מצבים של חוסר ביטחון רגשי.

הפופולריות של ז'אנר זה דעכה כעבור שנים ספורות, אך כמה יוצרים שהחלו את דרכם בסגנון זה השתלבו בזרם המרכזי בקולנוע האמריקאי והצליחו במסגרתו. מלבד האחים סאפדי ניתן לציין, בין השאר, את האחים ג'יי ומארק דופלס, לין שלטון המנוחה וגרטה גרוויג, שאף הופיעה לצד האחים סאפדי בסרט Yeast שביימה מרי ברונשטיין בשנת 2009, שנה לפני שבעלה של מרי, רונלד ברונשטיין, החל לשתף פעולה עם האחים סאפדי כעורך וכתסריטאי. מרי ברונשטיין עצמה יצרה רק השנה את סרטה השני, "אם היו לי רגליים הייתי בועטת בך". ג'וש סאפדי הוא אחד המפיקים שלו.

את הסרטים הראשונים של האחים סאפדי ניתן בהחלט לשייך לקבוצת סרטים זו בכל האמור בדרכי ההפקה, אולם הטון שלהם היה ייחודי יותר כבר בהתחלה. הם הציגו דמויות במצב כאוטי בשורה של סרטים שעליהם היה ג'וש חתום כבמאי היחיד, אך בני היה שותף לעשייה ולעריכה. מדובר בעיקר בסרטים קצרים, אך גם סרטם הארוך הראשון, "ההנאה שבגניבה" (The Pleasure of Being Robbed) משנת 2009, נמנה עם קבוצה זו. הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל SXSW, ובעקבות העניין שם הוקרן גם בשבוע הבמאים בפסטיבל קאן ובפסטיבל ירושלים. הסרט התמקד בדמותה של צעירה קלפטומנית בניו יורק, שהחפצים שהיא גונבת באקראי מכתיבים את ההתרחשויות השונות בחייה. הסרט נראה כמו סידרה של סיפורים קצרים על אשה שאינה מסוגלת שלא לגנוב, או אינה מסוגלת לעצור לרגע כדי לנשום ולהבין את המתרחש בחייה. דבר זה בולט באפיזודה הארוכה ביותר בסרט: היא גונבת מפתחות של מכונית ומתחילה לנהוג, אוספת טרמפיסט (שמגלם ג'וש סאפדי) אשר מבקש שתסיע אותו אל ביתו אך אינו מספר לה היכן הוא גר, והוא מכוון את הנהגת, שלא באמת יודעת לנהוג, ממנהטן עד לבוסטון, נסיעה של יותר מ-4 שעות. בסרט זה ניכרו רבים מהמרכיבים הטיפוסיים לסרטים של האחים סאפדי: אירועים קצרים ומקרים המתחברים לדיוקן של דמות, וחיבה לדמויות שעושות דברים לא-מוסריים או לא-חוקיים בעודן חדורות אמונה שהמזל ישחק להן בסופו של דבר והן ישיגו את מטרתן. הביקורת על הסרט הייתה מעורבת.

הסרט הבא, Daddy Longlegs (הוקרן לראשונה תחת הכותרת Go Get Some Rosemary), משנת 2010, היה הראשון שביימו בצוותא, והיה עבורם בגדר קפיצת מדרגה. הבכורה הייתה בפסטיבל קאן במסגרת "השבועיים של הבמאים". רונלד ברונשטייין לא רק היה שותף לכתיבה, אלא גם כיכב כשגילם את הדמות הראשית, לני, מקרין סרטים גרוש שמקבל משמורת על שני ילדיו לתקופה קצרה, במהלכה הוא מנסה להקסים אותם בתקווה לזכות במשמורת קבועה. אלא שבו בזמן הוא מתנהל בצורה שגם הילדים תופסים כלא-אחראית ומרושלת, וניסיונותיו לתקן את המצב רק מחמירים את המצב. הסרט מבוסס על זיכרונות ילדות של האחים מאביהם, והוא שימש מעין תבנית לסרטיהם הבאים.

סרטם העלילתי הבא, "השד יודע מה" (Heaven Knows What), הוצג לראשונה בפסטיבל ונציה 2014. הסרט מבוסס על סיפור חייה של אריאל הולמס, אשר מופיעה בתפקיד הראשי – צעירה מכורה להרואין אשר חיה ברחובות ניו יורק באין לה קורת-גג קבועה. במידה רבה, כל סרטי האחים עוסקים בהתמכרות כלשהי, ובגיבור שנראה כאילו הוא זקוק למנה הבאה. השימוש בשחקנית המשחזרת אירועים דומים לאירועים בחייה מעניק לסרט גוון מעט יותר אמין מסרטיהם האחרים. בנוסף, דומה כי האובססיה העיקרית של הדמות היא לא רק לסם, אלא גם לאהבה: היא מאוהבת נואשות בחסר-בית המכור גם הוא לסמים, בו עד כדי נכונות להקרבה עצמית, על אף שנראה כי לו אין כבר כל רגשות רומנטיים כלפיה, גם אם אי-פעם היו לו. זו נקודה נוספת החוזרת בכל סרטי האחים סאפדי: הם רוצים בטובתו של אדם אחר, והיו שמחים למצוא דרך להקדיש את חייהם למענו, לפחות תיאורטית. בסרט זה מדובר בבן זוג, אך ברוב המקרים מדובר בבני משפחה, גם אם הגיבורים נוטים לזנוח אותם.

צילום: A24  - "רוברט פאטרסון וג'וש סאפדי ב"גוד טיים

המחויבות המשפחתית בולטת במיוחד בסרט הבא, "גוד טיים" (Good Time). זה הסרט הראשון של האחים סאפדי אשר הוצג בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן, וסרטם הראשון שהופק בתקציב משמעותי יותר ובהשתתפות כוכב הוליוודי של ממש, רוברט פטינסון. בסרט מגלם בני סאפדי את דמותו של ניק, גבר בעל מוגבלות קוגניטיבית הנבחנת בידי הרשויות, אולם אחיו הבכור, קוני (שמגלם פטינסון) שולף אותו מן הטיפול על מנת שהשניים יבצעו שוד בנק. השוד מסתבך, האח הצעיר נעצר, והאח הבכור פותח במירוץ נגד הזמן כדי להשיג כסף לתשלום דמי הערבות כדי לשחרר את אחיו מהמעצר. הוא מבצע סידרה נוספת של פשעים מכל הסוגים, חלקם כאלה שמותירים אחריהם נזק בלתי-הפיך, תוך ניצול מכרים או אנשים זרים שנקרים בדרכו. קוני אמנם מוּנע על-ידי הצורך לעזור לאחיו ולהמשיך להיות קרוב עליו, מפני שהוא סבור שהוא עצמו מכיר אותו הכי טוב ולכן הוא המטפל הנכון עבורו, אולם בהדרגה גם הוא מבין כי במעשיו ובניסיונותיו להתקרב לאחיו הוא רק מזיק לו.

הפרויקט הבא של האחים היה סרט שהם ניסו ליצור במשך שנים רבות, פחות או יותר מראשית הקריירה שלהם, ובראיונות הם סיפרו כי זה הסרט שתמיד חלמו לעשות. "יהלום לא מלוטש" (Uncut Gems), משנת 2019, נעשה עם מעורבות של מרטין סקורסיזה ובשילוב כמה חברות הפקה, ביניהן "נטפליקס" שהפיצה את הסרט מחוץ לארצות הברית (שם הפיצה אותו חברת A24). כך נחשף הקולנוע של האחים סאפדי לא רק לקהל של פסטיבלי הקולנוע, אלא גם לצופים בבית. הסרט מציג אדם המצוי במירוץ נגד הזמן עקב שורה ארוכה של הסתבכויות שנוצרו בגלל שאיפות גדולות ואמונתו ביכולתו לצאת בשלום מכל תסבוכת. אדם סנדלר מגלם בסרט את דמותו של הווארד רטנר, בעל חנות יהלומים בניו יורק הסוחר בסחורה חוקית ולא-חוקית. הוא גם מכור להימורים, ובמקביל מנהל חיי משפחה ושומר על מנהגי היהדות. הוא מסתבך בהברחת יהלום אפריקאי שהוא שואף למכור במכירה פומבית. לשם כך הוא לוֹוֶה כסף מגיסו, שהוא מלווה בריבית, אבל במקביל גם נתקל בכדורסלן קווין גרנט (אחד מכמה מפורסמים המופיעים בסרט בתור עצמם), שרוצה לשאול לזמן קצר את היהלום משום שהוא מאמין שזה קמע המביא מזל. כך נוצרת ההסתבכות, מפני שעל הגיבור לפעול מהר על מנת להשיב לעצמו את היהלום מידי הכדורסלן ולשלם את כל חובותיו. וכל העת הוא משוכנע שהוא מרחק הימור מטורף אחד מהצלחה גדולה.

אמנם, "יהלום לא מלוטש" היה פרויקט משותף שהשניים רצו ליצור ביחד במשך שנים, אך אחריו גם החלו השניים לפתח קריירות נפרדות. בני סאפדי הפך למבוקש יותר כשחקן ("ליקריץ פיצה", "אופנהיימר"), והיה שותף כיוצר לסדרת הטלוויזיה "הקללה", וג'וש ביים מופע קומי של אדם סנדלר. בשנת 2025 הוציאו שניהם במקביל את סרטיהם הראשונים כבמאים.

צילום:A24 - ארוחה משפחתית ב"יהלום לא מלוטש" של האחים סאפדי

ישנם קווי דמיון בין סרטיהם: בשניהם מדובר בקורות חייו של ספורטאי אמריקאי אשר מצפה כי הענף שהוא פעיל בו יהיה פופולרי יותר בעתיד, ושניהם מקווים להשתתף בתחרות גדולה שתיערך ביפן. "מכונת המחץ" של בני סאפדי הוא הקונבנציונלי יותר מבין הסרטים. הוא נצמד יותר לסיפור האמיתי, ולפרקים משחזר סצינות שהופיעו בסרט התיעודי שעליו הוא מבוסס. יחד עם זאת, הוא מתמקד באובססיה של הספורטאי האמיתי, וחושף את ההרסנות הטמונה בשאיפה לגדוּלה. כללית, "מכונת המחץ" מתרחש בקצב איטי ביחס לסרטים המשותפים של האחים סאפדי, ונראה קרוב יותר לביוגרפיה שגרתית.

לעומת זאת, "מרטי סוּפְּרים" שביים ג'וש סאפדי נראה כאילו הוא ממשיך מאותו מקום בו עצר "יהלום לא מלוטש", וכמות אתרי הצילום והדמויות המעורבת בעלילה הפרועה והאינטנסיבית רק גדלה. התסריט, שכתב ג'וש סאפדי עם רונלד ברונשטיין, מתבסס על חייו של שחקן טניס השולחן מרטי רייזמן, שהיה אלוף רשמי, אבל גם הימר על עצמו במשחקים לא-חוקיים תוך הסתרת זהותו האמיתית. הוא הירבה להופיע במופעי ראווה של טניס שולחן, ולהפליא בכל מיני פסאודו-קסמים מול קהל סקרנים. רייזמן האמיתי היה טיפוס פרוע למדי, שאכן הסתבך כמה פעמים במעשים לא לגמרי חוקיים, אולם הסרט מקצין אותם, ודוחס אותם לתקופה של 9 חודשיים בשנת 1952. בסרט שוּנה שם הגיבור למרטי מאוזנר. בתקופה בה מתחיל הסרט נתפס טניס השולחן בעיקר כבילוי חברתי, וגם מי שהצטיינו בו לא נחשבו לכוכבים. אך מאוזנר משוכנע כי הוא יכול להיות הפָּנים של הענף, וכך להפוך לספורטאי מפורסם ועשיר. הוא מסביר לכל מי שמוכן לשמוע, שברחבי העולם נערכים מישחקי טניס שולחן לפני קהל גדול, כמו אליפות בריטניה הפתוחה, בה הוא מצפה לזכות. אלא שעל מנת להגיע לאליפות או לכל תחרות מחוץ למדינה עליו לממן בעצמו את הנסיעה, והוא מנסה לעשות זאת באמצעות עבודה בחנות נעליים שמנהל דודו. מרטי אינו מתייחס בכבוד לעבודה היציבה ולקשר המשפחתי. הוא נעדר מן העבודה במשך שעות כדי לקדם את המותג שלו כשחקן טניס שולחן, ולכן אינו מקבל את משכורתו בזמן. וכך, כדי לממן את נסיעתו, הוא שודד את הכספת של דודו.

מעשה זה נותן את הטון לכל הסרט. מרטי משוכנע שהוא יכול לגאול את עצמו ואת הענף כולו בזכות כישרונו, גם אם הוא מחבל בכל קשר שהוא חיוני להצלחתו. למשל, הוא מסתכסך עם אנשי איגוד טניס השולחן כאשר הוא משתכן בסוויטה יקרה במלון במקום מלון זול, ומטיל על האיגוד לממן זאת. בדומה לגיבור של "יהלום לא מלוטש" הוא צובר חובות על גבי חובות, ולמרות הסתבכויותיו הוא בטוח לחלוטין שייחלץ מהן איכשהו.

יחד עם זאת, "מרטי סוּפְּרים" אינו רק סרט על אדם מוכשר שפוגע בעצמו. הזהות היהודית, שהייתה ברקע במידה זו או אחרת בכל הסרטים של האחים סאפדי, מודגשת כאן עוד יותר. מרטי הוא יהודי גאה שבשלב מסוים גונב אבן מן הפירמידות במצרים בטענה ש"אבותינו בנו אותן", מה שעוזר להציג אותו כדמות של יהודי שרירי, תחמן, נקמן ומתנשא. אולם הסרט מציג גם ייצוגים אחרים של יהודים. אימו היא אֵם יהודייה טיפוסית אשר לוחצת עליו אבל גם תומכת בו. למעשה, השכונה שלו מלאה בדמויות יהודיות המבקרות את אורח חייו של מרטי אבל גם מעניקות לו אהבה ותמיכה. דמות אחרת היא שחקן טניס שולחן יהודי-הונגרי שניצֵל את הפרסום שלו בתחום זה כדי לשרוד במחנות ולעזור לאחרים לשרוד, בעזרת דבש שהבריח למחנה (הדמות מבוססת חלקית על סיפור אמיתי). וישנו גם גנגסטר יהודי מסוכן שמרטי מסתבך איתו.

צילום: A24- טימותי שאלמה רץ כל הסרט ב"מארטי סופרים"

הרובד המעניין בסרט הוא הדמויות הנשיות בו. מרטי מנהל מערכות יחסים עם שתי נשים נשואות. האחת היא קיי, כוכבת קולנוע שפרשה מן המישחק בראשית שנות ה-30 של המאה הקודמת כדי להקים משפחה עם איש עסקים מצליח, אשר עשוי לממן את נסיעתו של מרטי לאליפות העולם בטניס שולחן ביפן. השנייה היא רייצ'ל, חברת ילדות שלו. בתחילת הסרט מתברר כי היא הרה, וכאשר הוא מגלה את מצבה, עולה השאלה האם יגלה אחריות לילד שהוא כנראה אביו. ככל שהסרט מתקדם מתברר כי רייצ'ל היא שקרנית מניפולטיבית ורבת-תושייה לא פחות ממרטי. על מרטי לבחור בין אורח חייו הפרוע, אשר מסכן אותו ואת הקרובים לו בגלל שאיפתו לגדוּלה, לבין אחריותו כאב.