גודאר בן 90

לולא צלצל אלינו חבר קרוב, צלם קולנוע יווני בשם אלכסיס גריוואס, כדי להזכיר לנו שלגיסו לשעבר, ז'אן-לוק גודאר, מלאו 90 שנה, זה לא היה עולה אף פעם על דעתנו. גודאר הצטייר לנו תמיד כ"ילד הרע" של הקולנוע, לא רק הצרפתי אלא בכלל, מי שדאג תמיד להוכיח לעולם מלואו עד כמה הקולנוע יכול להיות נפלא ועד כמה הוא אינו מצליח להיות, עקב אינסוף סיבות שהוא לא חדל אף פעם לציין. זה האיש שהתגאה תמיד שהוא מתפרנס היטב מסרטים שאף אחד אינו טורח לראות, האיש שאהב תמיד לומר את ההיפך מן המקובל, רק מתוך רצון לעשות דווקא (הוא הודה בכך בריאיון הפותח את התנ"ך של מעריציו, "גודאר על גודאר"), האיש שהתעקש מאז ומתמיד, ומתעקש עד עצם היום הזה, להיות שונה מכל האחרים, ואין ספק שהוא הצליח בכך.

צר המקום העומד לרשותנו לפתוח היום בדיון רחב על התרומה שלו לשפת הקולנוע, על המהפכה שהוא עולל אפילו אצל מי שאינו מסוגל לבלוע את סרטיו, ועל המושגים היסודיים שבהם אנחנו מדברים היום על קולנוע. מיותר לדבר על מערכת היחסים שלו עם חבריו מן הגל החדש, על חייו הפרטיים, ועל השקפותיו הפילוסופיות שלא התעייף אף פעם לפרסם. קשה למצוא נושא בעולם שדילג עליו, החל מבחירת חומר הצילום הנכון ועד מלחמת וייטנאם, וגם אם לא כל הערותיו היו תמיד לעניין, חובה להודות שהן היו תמיד משעשעות ומאתגרות.

על כן, הנה אוסף מאמרות הכנף היותר מפורסמות שהשמיע לאורך הקריירה הארוכה שלו. בחלקן הצלחנו למצוא את המקור הראשוני שבו הושמעו, ואחרות הפכו לנכס בשפת הקולנוע, עד שאיש אינו טורח יותר לחפש את הזמן ואת המקום המדויקים שבהם ביטא אותן לראשונה.

לכל הגליונות המקוונים

לכל הכתבות בגליון

• "להיות או לא להיות. לא זאת היא באמת השאלה".

• "מי שמעז לקפוץ לחלל, אינו חייב דין וחשבון לאלה שעומדים מן הצד ועוקבים אחריו".

• "אין זה משנה מאַיִן אתה לוקח דברים, העיקר הוא לאן אתה מוביל אותם".

• "מדוע חייבים אנשים לדבר. לעיתים עדיף לשתוק ולחיות בדממה. ככל שמרבה אדם לדבר, מאבדים דבריו משמעות" (מתוך "לחיות את חייה").

• "מה החלום שלי? להיות נצחי ואז למות".

• "לכל סיפור חייבים להיות התחלה, אמצע וסוף, אבל לא תמיד בסדר הזה".

• "לפעמים, אני מופתעת לגלות שאין לי מה לומר. זה קורה לי לעיתים קרובות. אני יודעת מה אני רוצה לומר, אז אני מנסה לחשוב אם זאת באמת הכוונה שלי, וכאשר מגיע הרגע שצריך להגיד את הדברים בקול רם, אינני מסוגלת להוציא מלה מהפה" (מתוך דבריה של הגיבורה ב"לחיות את חייה").

• "המציאות היא לעיתים קרובות מורכבת מדי. תפקיד העלילה הוא להקנות לה צורה".

• "תחילה, זכינו לתרבות היוונית הקלאסית. אחר כך בא הרנסנס. היום אנחנו חיים בתור החמור".

• "חפצים קיימים, ואם אנחנו לא פעם מקדישים להם תשומת לב יותר מאשר לאנשים חיים, אולי זה משום שהם קיימים יותר מאנשים חיים. חפצים מתים לא פעם ממשיכים לחיות. אנשים חיים הם לא פעם מתים".

• "העולם אינו מקום עצוב. הוא פשוט גדול".

• "כל עריכה בקולנוע היא שקר".

• "כאשר אנחנו משוחחים בינינו, אתה מדבר על עצמך, אני מדבר על עצמי, כאשר למעשה היינו אמורים לדבר על שנינו".

• "אין דבר כזה ששמו קניין רוחני".

• "הקולנוע הוא אמת 24 פעמים בשנייה" (מתוך "החייל הקטן").

• "כדי לעשות סרט תיעודי, עדיף להתחיל בפיקציה, כדי לעשות סרט עלילתי, צריך לשוב אל המציאות".

• "אני מצייר באותיות. אני רוצה לשחזר כל מה שהיה פעם, לערבב את הכל יחד ולומר בסופו של דבר את הכל".

• "יש כלל ויש יוצא מן הכלל. הכלל הוא התרבות, היוצא מן הכלל – האמנות. כולם מכירים את הכלל: סיגריות, מחשבים, גופיות, טלוויזיה, מלחמות. היוצא מן הכלל נמצא בכתובים, אצל פלובר ודוסטויבסקי. הוא כתוב בתווים, כמו אצל גרשווין ומוצרט. הוא מצויר, כמו אצל סזאן וורמיר. הוא מצולם בסרטים של אנטוניוני או ויגו. או שזה חלק מן החיים, ואז זאת אמנות החיים, כמו סרבניצה, מוסטאר, סראייבו. הכלל רוצה להשמיד את היוצא מן הכלל. הכלל בתרבות אירופה דורש לארגן את חיסולו של היוצא מן הכלל, והכלל הזה הוא היום בפריחתו".

• "מאז ומתמיד חלמתי על תחקיר שייראה כמו הצגת ראווה".

• "האסתטיקה שלי היא זו של צלף שמסתתר על גג".

• "השירה היא משחק שבו המפסיד הוא הזוכה".

• "כל סרט הוא תוצר של החברה שבו הוא נוצר. זאת הסיבה שהקולנוע האמריקאי הוא כל כך רע היום. מבעדו משתקפת דמותה של חברה חולה".

• היא: "אתה מכיר את פוקנר?"

הוא: "לא. מי זה? האם שכבת איתו?" (דו-שיח מתוך "עד כלות הנשימה").

• "הקולנוע הוא קפיטליסטי במהותו. יש להינצל מזה. והדרך היא להפנות את הגב לקולנוע האמריקאי".

• "כל מה שאתה צריך כדי לעשות סרט הוא אקדח וחתול" (יומנים מתוך "גודאר על גודאר").

• "הקומוניזם התגשם פעם אחת בעבר, כאשר אלופת הונגריה בכדורגל, "הונבד", הביסה את נבחרת אנגליה בתוצאה 6:3. וזה קרה משום האנגלים היו אוסף של כוכבים, וההונגרים היו קבוצה".

• "מאחורי כל מעשה טרור מסתתר רעיון נשגב" ("מחברות הקולנוע", ביקורת על "זרים ברכבת").

• "אנשים הומניים אינם שותפים במהפכות, הם מעדיפים ספריות ובתי קברות".

• "לעיתים נדמה שאם אנחנו יודעים מה פירוש 'אחד', אז אין בעיה להבין מה זה 'שניים', שהרי מדובר באחד ועוד אחד. מה ששוכחים זה להבין מה המשמעות של 'ועוד'".

• "האמת נמצאת בכל מקום, לפעמים אפילו בתוך הטעויות".

• "אפשר ליהנות מעצם הקיום אבל לא מן החיים".

• "יש רק דרך אחת להיות מהפכן אינטלקטואלי, והיא לוותר על האינטלקטואליות".

• "כאשר יש לך חוש לאמנות, אין בעיה לבחור את הווילונות היפים ביותר, את הספות המעוצבות ביותר, או את תנועות המצלמה האלגנטיות ביותר. אלא שזה קל מדי. מה שמאתגר באמת אמן זה להתמודד עם עולם שהוא אינו מכיר, לעמוד בו מול המכשולים, וליטול את הסיכונים הנדרשים כדי להתגבר עליהם, גם אם זה מפחיד".

• "הקולנוע הוא מעשה התרמית היפה ביותר עולם".

• "אנחנו נמשכים לאמנות רק משום שהיא עוזרת לחשוף את הסודות הנסתרים ביותר שלנו" (מתוך "מה זה קולנוע", אוקטובר 1952).

• "הביטו בציור של מאטיס, האם יש מי שיודע מה הייתה המחשבה שהולידה אותו? אין דבר בכזה. מה שאני מנסה לומר הוא, שבכך טמונה המקוריות בקולנוע של אופולס, מקוריות שבאה לו בהדרגה. לא תמצאו אותה בסרטים מוקדמים יחסית כמו "ליבליי" או "מכתב מאלמונית", או בסרטים האמריקאיים שלו. זאת תחושה של חופש שנרכש, וברגע שהוא קיים, אין צורך להפגין אותו בפני כל. לכאורה, אפשר לומר שהוא אינו מוסיף או מוריד כהוא זה במלאכת עשיית סרט. אבל יש במקוריות הזאת משהו מספק כל כך עד שאני ממשיך להתפעל ממנו עד עצם היום הזה. יש משהו טהור ומיוחד במינו בקולנוע של אותה התקופה – אפשר אולי לכנות אותו ניסיוני – שנעלם מאז".

• "הדבר הפנטסטי ביותר שאפשר לצלם, זה אנשים קוראים. קשה לי להבין מדוע לא עושים זאת יותר. סרט כזה יכול היה להיות הרבה יותר מעניין מכל הסרטים האחרים".

• "היום ניתן לומר שהחיים שלנו דומים להפליא לסדרת קומיקס".

• "אל תשנה דבר, ואז הכל ייראה שונה".

• "יש לי הרגשה שגבר ואשה שאינם אוהבים את אותם הסרטים, סופם להתגרש".

• "בעינַי, סגנון הוא המעטפה החיצונית של התוכן, והתוכן הוא חלק בלתי-נפרד מן הסגנון. זה משול למראה והפנים של גוף האדם, אי-אפשר להפריד ביניהם" (ריאיון מתוך "גודאר", ריצ'רד ראוד).

• "הקולנוע אינו אמנות שמצלמת את החיים, אלא משהו שבין האמנות לחיים. שלא כמו הציור או הספרות, הקולנוע יוצר חיים ונוטל מן החיים, וזה העיקרון שאני מנסה להגשים בסרטים שלי. הספרות והציור זכו לכבוד של אמנות מן הרגע הראשון, זה בינתיים לא קרה לקולנוע" (ריאיון מתוך "גודאר", ריצרד ראוד).

• "אסור לראות סרט טוב בפעם הראשונה על מרקע בטלוויזיה" (ריאיון ב"לוס אנג'לס פרי פרס").

• "מפגן ראווה אינו יותר מחמישה או עשרה אחוזים מהקולנוע" (ריאיון ל-Christian Science Monitor).

• "לסרטים האמריקאיים אין לרוב נושא. אשה יפה אינה נושא, ג'וליה רוברטס שניצבת מול המצלמה ועושה כל מיני דברים, זה עדיין לא נושא" (ריאיון ל-Christian Science Monitor).

• "בשנים האחרונות, מי שעושה סרטים בהוליווד, הם סוכני השחקנים או עורכי הדין" (ריאיון ל-Christian Science Monitor).

• "היופי מורכב מערכים נצחיים שאינם משתנים וקשה לקבוע את מינונם, וערכים יחסיים שתלויים בתקופה, באופנה, במוסר, או בתשוקה, כל אחד מהם בנפרד או כולם ביחד" ("מחברות הקולנוע", ספטמבר 1952).

• "הקולנוע אינו השתקפות של המציאות, אלא המציאות של ההשתקפות" (ראיונות עם דייוויד סטריט).

• "אני אוהב לעשות סרטים על מה שנראה כשום דבר. אני אוהב את הטיולים לשום מקום שמקבלים פתאום משמעות מיוחדת. זה מה שקורה בכל הסרטים שלי. זה והאמונה הטיפשית שיש לנו ביכולת שלנו לשלוט בעובדות, באמת, ובידע בלתי-מוגבל, כאשר, למען האמת, איננו הרבה יותר מחבורת קופים שמתרוצצת ללא מטרה. הסרטים שלי עוסקים באנשים שמאמינים שיש להם שייכות למשהו, אם כי למעשה, אין להם שום דבר כזה" ("העדפות", מאמר של מרק סינגר מתוך The New Yorker).

• "סרט משול ליומן אישי, מעין מונולוג של מי שמנסה להצדיק את עצמו באמצעות מצלמה" (מתוך התסריט ל"חייל הקטן").

• "מי שהורג אדם כדי להגן על רעיון, אינו מגן על הרעיון, אלא הורג אדם".

• "מבקר הוא חייל שיורה בבעלי בריתו".

• "למדתי מרוסליני שגם אם אין לך הרבה כסף, אתה יכול להיות עשיר".

• "לכל אורך הקריירה שלי התפרנסתי היטב מבימוי סרטים שאיש לא רצה לראות".

• "גם עם מצלמת וידאו קטנה אפשר לעשות סרט יחד עם חברים ולמצוא מישהו שיראה את התוצאה. זה אולי לא יזכה בפרס האוסקר, אבל בסופו של דבר, מה בדיוק הסיבה שאתם כותבים ועושים סרטים?"

• "הקולנוע התחיל עם דייוויד גריפית, ומסתיים עם עבאס קיארוסטמי" (ריאיון ל-The Guardian).

• "אין טעם בתמונות חדות אם הרעיונות מטושטשים".

• "אינני יודע אם אני חופשי משום שאני מאושר או שמא אני מאושר משום שאני חופשי".

• "יש ציורים מכל מיני סוגים, באחדים מהם אפשר לזהות מקור של אור, באחרים לא. אבל מי שיתבונן היטב באותו הציור פעם אחת כשהוא מואר ופעם אחרת כשאינו מואר, יגלה שני ציורים שונים. מי שהבחין לראשונה בכך היו האימפרסיוניסטים, וזאת תופעה שמרתקת אותי".

• "אני מטיל ספק אם עשיתי אי-פעם סרטים טובים. אפשר למצוא מדי פעם רגעים, סצינות או מעמדים שמרגשים. הכל יחד מסתכם אולי בסוג מסוים של קולנוע, אבל אני עדיין לומד את האמנות הזאת".

• "העולם החדש שנולד לאחרונה הוא ציני וסובל מאמנזיה. מה שחסר בו הוא פרספקטיבה".