קאן 2021 – סוף

מאת: עדנה ודן פיינרו

הפסטיבל הראשון בקאן בוטל ברגע האחרון בשנת 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1968 הוא בוטל אחרי שטריפו, גודאר ולואי מאל נתלו על המסך של אולם הפסטיבלים והפסיקו אותו באמצע, חלק ממהומות הסטודנטים שזעזעו אז את צרפת. ב-2020 הפסטיבל בוטל בגלל הקורונה וחלק מן הסרטים שאמורים היו להיות מוצגים בו, נחשפו בגרסה מקוונת. פסטיבל 2021 נערך באחור של חודשיים, באמצע הקיץ במקום בתחילתו. מה יזכרו מן הפסטיבל הזה?
קודם כל, שהתקיים. הישג בפני עצמו, כשהקורונה עדיין משתוללת על גווניה השונים. שנית, הבדיקות שקדמו, הבדיקות שנדרשו (היו שנאלצו לעבור מדי יומיים בדיקה כד להוכיח שלא נדבקו ואינם נושאים את ה-COVID), המסלולים המפותלים שהובילו לכל הקרנה, הבלגן של הכרטיסים שהועברו אונליין לאורחי הפסטיבל לפי בקשתם, וצריך היה להציגם כל פעם בסמארטפון, הבדיקות הארוכות לבלי נשוא לפני הכניסה לכל סרט, אולמות ריקים בשוק הסרטים, היעדרות מסיבית של רבים מנאמני הפסטיבל שחששו הן מפני המחלה והן מן הסיבוכים שהיא גורמת בשגרה עמוסה בין כה וכה. ואלה שהגיעו לפסטיבל חרדים לבריאותם, ודאי לא ישכחו כמה מעט אנשים עטו מסיכות על פניהם. לפחות בתוך הקולנוע עצמו, כמעט כלם נשמעו להוראות.
ועוד יצוין טקס הסיום המביש ביותר שנראה ב-74 שנות הפסטיבל. כאילו איש לא הכין אותו מראש. המגישה, שחקנית אלומה מחוץ לצרפת, שלא חדלה במשך כל הטקס מלהרים את מחשוף שמלתה כאילו השמלה עומדת לצנוח ארצה ולחשוף את כל מה שמאחוריה. ואחר כך, השופטים, ליתר דיוק זה שעמד בראשם, ספייק לי. כבר בפתיחה הודיע שאינו דובר צרפתית ומקנא בג'ודי פוסטר, שהודתה באותו המעמד על פרס הקריירה שלה בצרפתית שוטפת ורהוטה. כל זאת, משום שהשנה, החליטו בפסטיבל שכל הגשת הטקס צריכה להיערך בשפה הצרפתית.
לטקס הסיום, הגיע מר לי, הנשיא השחור הראשון של צוות שופטי קאן בלבושו הצבעוני הקבוע, עם משקפי ענק שמכסים את כל פניו וברגע שהתבקש להודיע על הפרס הראשון, והזוטר ביותר מכל הפרסים שחולקו, הוא קם על רגליו והכריז, באנגלית כמובן, את שם זוכה דקל הזהב (כלומר הפרס הגדול של הפסטיבל). מהומה, המנחה רצה בזהירות כמובן, כדי שלא תיתקל בשובל שמלתה הארוכה והמאיימת לגלוש, ניסתה לעצור את ספייק ולא הספיקה, לחשושים, מבוכות, ושחקן הקולנוע הצרפתי טהר רחים ("הנביא"), חבר צוות השופטים שישב בשורה שנייה, הוזז ונצמד לאדון הנשיא, כדי למנוע ממנו פשלות נוספות. זה לא נמנע לחלוטין, זה רק נראה מצחיק יותר.
ועכשיו לפרסים. השחקן האמריקאי המגלם רוצח סדרתי בסרט "ניטרם" של האוסטרלי ג'סטין קרזל עלה על הבמה מתנדנד, כאילו בילה שעות בבר השכן כדי להתמודד עם ההלם של הפרס. נדב לפיד וגדול במאי תאילנד, אפיצ'טפונג וראסטאקול, לא נראו מרוצים במיוחד מחלוקת פרס השופטים ביניהם ומשום שלבמה הביאו רק דקל אחד ולא שניים, קשה היה להם להחליט מי יחזיק בו. ליאוס קאראקס העדיף להיעדר מן המקום ולא לקבל את פרס הבימוי, ה"ספארקס" שסיפקו את המוסיקה לסרטו "אנט", שוגרו כדי לאסוף אותו.
ואשר לפרסים – מלבד שלושה יוצאי דופן, פרס השחקנית לנורבגית הצעירה רנאטה ריינסבה, פרס העיר קאן ל"רכבת למורמנסק" (בעצם חצי פרס, החצי השני ניתן ל"גיבור" של אסגר פרהאדי האירני) ופרס התסריט ל-DRIVE MY CAR היפני, שצריך היה לקבל הרבה יותר מזה. אשר לדקל הזהב, "טיטאן", סרט אימה על רוצחת שמתנה אהבים עם מכוניות משום שחוותה תאונת דרכים בילדותה, ככל שיישכח מהר יותר, כן ייטב.

ולרשימת הפרסים הרשמית, שמן הסתם לא תיזכר לעד.
דקל הזהב – "טיטאן" של ז'ולי דיקורנו פרס העיר קאן – "רכבת למורמנסק" ("תא מס.6") (Compartment no.6) של יוהו קואסמאנן
"גיבור" (A Hero) של אסגר פרהדי
פרס הבימוי – ליאוס קאראקס על "אנט" (Annette)
פרס התסריט – ריוסוקה האמאגוצ'י וטאקאמסו אואה על "הבמאי והנהגת" (Drive My Car)
פרס צוות השופטים – "הברך" של נדב לפיד "זיכרון" (Memoria) של אפיצ'טפונג וראסטאקול
פרס השחקנית – רנאטה ריינסבה על "האישות הנוראה בעולם" של יואכים טריר
פרס השחקן – כלב לנדרי ג'ונס על "ניטרם" של ג'סטין קרזל
פרס מצלמת הזהב לסרט ביכורים – "מורינה" של אנטונה אלאמט קוסיאנוביץ'
פרס "מבט מסוים" – "להרפות את האגרופים" (Unclenching the Fists) של קירה קובאלנקו

לכל הגליונות המקוונים

לכל הכתבות על קאן