רכישת מנוי
צור קשר
כל החומרים לגיליון זה, פרט למאמר אחד, היו מוכנים כבר בסוף חודש ספטמבר. בתחילת אוקטובר עמדנו להתחיל את העימוד וההכנה להעלאת המאמרים לאתר, ואז נחתה עלינו השבת השחורה. מרגע זה ואילך, כל העניין שלנו בקולנוע גז כלֹא היה. מה שהתחולל מסביב היה מפתיע כל כך, נורא כל כך ובלתי-מוסבר עד כדי כך, שנדמה היה כאילו כל ניסיון להשׂיח בנושא אחר הוא חסר טעם. האמת היא שגם היום, כשחלפו למעלה מחודשיים, ההלם עדיין איתנו. אבל בכל זאת, אם נשרוד ונשוב לחיינו המסודרים פחות או יותר, הקולנוע ימשיך להיות בראש מעייננו. אז הבה ננסה להתרגל לרעיון.
החומרים היו אמורים לסכם כמה מן התופעות המעניינות יותר שהצטיירו בפסטיבל הסרטים בוונציה. ביניהם היה סרטו הביוגרפי של ברדלי קופר על חייו של ליאונרד ברנשיין המנוח, סרט שמקדיש הרבה יותר מקום לחייו הפרטיים ולבעיות בנישואיו לרעייתו פלישיה מונטאלגרה, והותיר בשוליים חלקים חשובים אחרים בחייו, כמו הניצוח, ההלחנה, שורשיו היהודיים שהיו מרכיב בולט בחייו, ועוד כיוצא באלו. למרות זאת, הסרט זכה למידה רבה של חיבה מצד הביקורת, ואין ספק שיהיה בין המועמדים הבולטים בטקס האוסקר הקרוב.
מועמד אחר שיתחרה גם הוא על האוסקר הוא סרטו החדש של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, POOR THINGS, סאטירה מרושעת וגדושת סקס על החיים המודרניים, שבה אֶמָה סטון לא רק מגלמת את התפקיד הראשי בבגדים ובלעדיהם, אלא גם הייתה שותפה פעילה במימון ההפקה. ועוד מן התוכנית של ונציה, סקירה על סדרת סרטים שלכולם נושא משותף יוצא דופן – ערפדים. במרכז הסדרה הזאת, הבמאי הצ'יליאני פבלו לאריין מציג את הרודן אוגוסט פינושה, המוצג כערפד בן כמה מאות שנים שמוצץ את דם קורבנותיו – במקרה זה לא צריך לנחש מי הקורבנות שלו. מעניין שעוד כמה סרטים שנעשו בשני צידי האוקיינוס האטלנטי השתמשו גם הם בערפדים, שהם, כמובן, סמלים למציאות של ימינו.
ועוד בגיליון זה: ירון זליכה, אשר מוּכר בעיקר כמי שהיה חשב משרד האוצר ונחשב גם היום לאחד הכלכלנים המובילים בארץ, נחשף שוב בכובעו האחר, כחובב קולנוע מושבע. יחד עם ידידו, דוקטור ששי צדוק, הוא כתב על סרט יפני משנת 1966 בשם "פנים אחרות", של הבמאי הירושי טשיגהרה (מי שעשה את "אשה בחולות"). הסרט עוסק בנושא שהקולנוע דן בו כבר כמה פעמים. במאים מכובדים ושונים זה מזה, כמו ג'ורג' פראנז'ו הצרפתי או ג'ון וו הסיני בתקופתו האמריקאית, עסקו כולם באותה שאלה: מה קורה לאדם (בסרט של טשיגהרה מדובר במהנדס שפניו נכוו קשות במהלך עבודתו) כאשר הוא מתבקש לשאת על פניו חזות של אדם אחר.
אשר לקולנוע הישראלי, אנו מציגים כאן את הדר מורג ושני סרטיה, האחד עלילתי, והשני, תיעודי וחדש יותר, הוצג לראשונה ב"דוק אביב" בחודש מאי האחרון. שבוע הקולנוע האיטלקי ייערך בסוף השנה, ונושאו המרכזי הוא "סרטי הטלפון הלבן" – כך כינו באיטליה את הקומדיות האסקפיסטיות שהיו שם לאופנה בשנות ה-30 של המאה ה-20. הן זכו לעידוד לא מבוטל מן המשטר של מוסוליני, שראה בהם אמצעי לבריחת הצופים מן המציאות העגומה של אותה תקופה. על כל אלה ועוד, במאמרו של דני מוג'ה.
קריאה נעימה לכולכם.
בתמונה: ברדלי קופר בתפקיד ליאונרד ברנשטיין ב"מאסטרו". המקור: פסטיבל ונציה.
החומרים היו אמורים לסכם כמה מן התופעות המעניינות יותר שהצטיירו בפסטיבל הסרטים בוונציה. ביניהם היה סרטו הביוגרפי של ברדלי קופר על חייו של ליאונרד ברנשיין המנוח, סרט שמקדיש הרבה יותר מקום לחייו הפרטיים ולבעיות בנישואיו לרעייתו פלישיה מונטאלגרה, והותיר בשוליים חלקים חשובים אחרים בחייו, כמו הניצוח, ההלחנה, שורשיו היהודיים שהיו מרכיב בולט בחייו, ועוד כיוצא באלו. למרות זאת, הסרט זכה למידה רבה של חיבה מצד הביקורת, ואין ספק שיהיה בין המועמדים הבולטים בטקס האוסקר הקרוב.
מועמד אחר שיתחרה גם הוא על האוסקר הוא סרטו החדש של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, POOR THINGS, סאטירה מרושעת וגדושת סקס על החיים המודרניים, שבה אֶמָה סטון לא רק מגלמת את התפקיד הראשי בבגדים ובלעדיהם, אלא גם הייתה שותפה פעילה במימון ההפקה. ועוד מן התוכנית של ונציה, סקירה על סדרת סרטים שלכולם נושא משותף יוצא דופן – ערפדים. במרכז הסדרה הזאת, הבמאי הצ'יליאני פבלו לאריין מציג את הרודן אוגוסט פינושה, המוצג כערפד בן כמה מאות שנים שמוצץ את דם קורבנותיו – במקרה זה לא צריך לנחש מי הקורבנות שלו. מעניין שעוד כמה סרטים שנעשו בשני צידי האוקיינוס האטלנטי השתמשו גם הם בערפדים, שהם, כמובן, סמלים למציאות של ימינו.
ועוד בגיליון זה: ירון זליכה, אשר מוּכר בעיקר כמי שהיה חשב משרד האוצר ונחשב גם היום לאחד הכלכלנים המובילים בארץ, נחשף שוב בכובעו האחר, כחובב קולנוע מושבע. יחד עם ידידו, דוקטור ששי צדוק, הוא כתב על סרט יפני משנת 1966 בשם "פנים אחרות", של הבמאי הירושי טשיגהרה (מי שעשה את "אשה בחולות"). הסרט עוסק בנושא שהקולנוע דן בו כבר כמה פעמים. במאים מכובדים ושונים זה מזה, כמו ג'ורג' פראנז'ו הצרפתי או ג'ון וו הסיני בתקופתו האמריקאית, עסקו כולם באותה שאלה: מה קורה לאדם (בסרט של טשיגהרה מדובר במהנדס שפניו נכוו קשות במהלך עבודתו) כאשר הוא מתבקש לשאת על פניו חזות של אדם אחר.
אשר לקולנוע הישראלי, אנו מציגים כאן את הדר מורג ושני סרטיה, האחד עלילתי, והשני, תיעודי וחדש יותר, הוצג לראשונה ב"דוק אביב" בחודש מאי האחרון. שבוע הקולנוע האיטלקי ייערך בסוף השנה, ונושאו המרכזי הוא "סרטי הטלפון הלבן" – כך כינו באיטליה את הקומדיות האסקפיסטיות שהיו שם לאופנה בשנות ה-30 של המאה ה-20. הן זכו לעידוד לא מבוטל מן המשטר של מוסוליני, שראה בהם אמצעי לבריחת הצופים מן המציאות העגומה של אותה תקופה. על כל אלה ועוד, במאמרו של דני מוג'ה.
קריאה נעימה לכולכם.
בתמונה: ברדלי קופר בתפקיד ליאונרד ברנשטיין ב"מאסטרו". המקור: פסטיבל ונציה.
כתבות נוספות בגיליון שאולי יעניינו אתכם
כתב העת סינמטק
לכל הגליונות
מסכנים שכאלה
31.12.2023 / סינמטק
פרס "אריה הזהב" שהוענק לסרט "מסכנים שכאלה" (Poor Things) בפסטיבל ונציה מציין נקודת שיא בחייו המקצועיים של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס. כיום הוא אחד הבמאים המוערכים ביותר, או לפחות המעוטרים ביותר בפרסים, בקולנוע של המאה ה-21. בדומה לרובן אוסטלונד השבדי, לנתימוס צבר את המוניטין שלו
לקריאה
אף גדול, אינפוף חזק ומעט מוסיקה
31.12.2023 / סינמטק
האף במקומו מונח. אולי קצת גדול מדי, יכול להיות שנראה כך משום שדיברו עליו יותר מדי. בכל מקרה, זה לא סירנו דה ברז'ראק. האף אינו נושא הסרט ואינו מאפיין של הדמות. האינפוף ישנו. אמנם במקור, אצל ברנשטיין, הוא בקושי הורגש, כנראה משום שהדברים שאמר הסיחו את הדעת מן הטון. יכול להיות גם שכמוסיקאי הוא ידע שככל
לקריאהנשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים
972523403778 
Service@cinema.co.il
רחוב הארבעה 5, תל אביב