שלוש קומות | ביקורת סרט | קאן 2021

מאת: עדנה ודן פיינרו

במאי: נאני מורטי – עם ריקרדו סקאמארצ'ו, מרגריטה בואי, אלבה רוהרוואכר, נאני מורטי

המקור הוא אמנם סיפור ישראלי של אשכול נבו אבל כל מי שיראה את סרטו החדש של נאני מורטי, לא ימצא בו אף רמז דק לישראל, מדובר כאן בשלושה זוגות מן המעמד הבינוני הגבוה המתגוררים יחד בבית דירות בעל שלוש קומות ברומה. האם זה אומר שהמציאות הישראלית היום ניתנת לתרגום ישיר עד כדי כך למציאות של איטליה או שמא מורטי נטל לעצמו חירות יתרה בעיבוד כדי להתאים אותו למזג ולאקלים של בני עמו? אין לכך תשובה חד משמעית, אבל מה שאפשר לומר הוא שהתוצאה, כפי שהוצגה אחרי המתנה של כשנה וחצי, בפסטיבל קאן, נראית כמו מלודרמה איטלקית לכל דבר, שלושה משברים משפחתיים המתנהלים במקביל ונפרסים במקרה זה, על תקופה של כשלושים שנה. ואם צריך לציין נקודה אחת שחסרה מאד בסרט, זאת האירוניה, דווקא משום שהיא אפיינה כל כך את סרטיו המוצלחים של מורטי, שמסתפק הפעם בתפקיד משני יחסית. המראה החיצוני, חיתוך הדיבור המיוחד שהוא מאמץ לעצמו והתנהגותו חמורת הסבר, רומזים יחד אולי לעובדה שהאיש הוא כבר בן 68 וחלק מאותה תעוזת נעורים וחוצפה שעזרה לו לשבור מוסכמות, אינם עוד חלק מאישיותו. עם השנים, הפך להיות במאי מיומן, שמקדיש חלק נכבד מעיסוקיו הקולנועיים למערכות היחסים שבין הורים לצאצאים, בעיקר במצב הכלכלי והפוליטי של איטליה היום, הוא עושה זאת בקפדנות אבל גם בשגרתיות, ואם אין שום סיבה לפסול את סרטיו, קשה להתפעל מהם בלב מלא.

אם לדייק, צריך אולי לומר שהסרט אינו עוסק בשלוש משפחות, אלא בשלוש וחצי. והתמונה הראשונה בו אכן מוקדשת למחצית המשפחה, מוניקה (אלבה רוהרוואכר), שיוצאת משער הבית בדרך לבית היולדות ובעצם נוכחותה על הכביש, כשהיא מנסה נואשות לעצור טרמפ, גורמת לתאונת דרכים שבה אישה נהרגת ואילו הנהג, בנו הצעיר וההולל של זוג שופטים, נפצע ויועמד בהמשך לדין על המעשה. זאת חצי משפחה משום שמוניקה אמנם נשואה אבל בעלה עובד כל הזמן רחוק מן הבית ואת רוב הסרט היא מבלה בגפה, או בהמשך, יחד עם התינוקת שהביאה לעולם. ועוד בבית הזה, שני השופטים (נאני מורטי ומרגריטה בואי) שניסו לחנך את בנם ביד קשה כל כך שהשיגו את המטרה ההפוכה, הוא מרדן ושותה ושונא את הוריו בכל נימי נפשו. לידם גר זוג יאפי צעיר (ריקרדו סקאמרצ'ו ולנה ליאטי), שעסוקים כל כך קריירות שלהם עד שהם מפקידים מדי פעם את בתם הקטנה בידי השכנים הקשישים המתגוררים בדלת ממול (אנה בונאיוטו ופאולו גרציוזי). אם התאונה שבפתיחת הסרט מציתה בו חלק מן הדרמה, הקשיש שיוצא עם הילדה לטיול ומאבד את דרכו הביתה, מציתים אל החלק השני, ומכאן והלאה הסיפור עובר, לא תמיד באופן טבעי ומובן, ממשפחה למשפחה, כאשר כמה התפרצויות היסטריות של ריקארדו סקאמרצ'ו וסצנת פיתוי לא משכנעת בחברתה של דניז טנטוצ'י, מיותרות למדי. מה שהסרט אמור לחשוף בסופו של דבר, אלה הם חלק מאותם פגמי יסוד של התא המשפחתי שגורמים לא פעם לצער ולסבל שאפשר היה למנוע, עם קצת יותר הבנה והתחשבות.

לכל הגליונות המקוונים

לכל הכתבות על קאן