רכישת מנוי
צור קשר
עדנה פיינרו /
27.10.2022
ונציה נחשבת לאֵם כל פסטיבלי הקולנוע. הפסטיבל נוסד בתקופת מוסוליני כ"מוסטרה", תערוכה של מיטב הקולנוע העולמי, אבל למעשה שימש כבמה להצגת הקולנוע האיטלקי של אותם ימים. מאז עבר הפסטיבל עליות ומורדות מכל הסוגים. הוא בוטל בשנות מלחמת העולם השנייה, חוּדש אחרי המלחמה, בוטל שוב בשנים 1972-1979 בשל מחאת במאֵי הקולנוע האיטלקי החדש, ברטולוצ'י, בלוקיו וחבריהם, שראו בו מוסד מיושן המוחזק בידי פוליטיקאים מן הדור הקודם, ומתכחש לכל הזרמים החדשים בקולנוע ובפוליטיקה. באותו זמן ניסו לייסד בעיר ונציה עצמה פסטיבל "דמוקרטי", שלא צלח. מאז 1979 הוא חזר למתכונת הקודמת, תחילה ללא פרסים, אחר כך גם הפרסים חזרו, והושב על כנו גם המבנה האירגוני עליו נשען קודם, כלומר היותו חלק אינטגרלי מן המפגן האמנותי הקבוע של העיר ונציה, הביאנלה, במקביל לענפים נוספים, כמו אמנות פלסטית, אדריכלות, מוסיקה, ותיאטרון.
שלא כמו מתחריו העיקריים, קאן וברלין, פסטיבל ונציה הצליח, במשך תקופה ארוכה, לשמור על פרופיל אמנותי באמת, או, אם תרצו, להימנע מפתיחה מקבילה של שוק סרטים, על כל התופעות הבלתי-נמנעות שלו, שהתרבות אינה הראשונה ביניהן. היות שהמקום בו נערך הפסטיבל, האי לידו הסמוך לוונציה, אינו משופע בבתי קולנוע, מספר הסרטים שניתן להציג הוא מוגבל, ולכן צומצם מספר הסרטים כך שאינו עונה על מה שצפוי בשוק. מנגד, על אף שהיו ניסיונות לקיים שוק וירטואלי שבו דנים בקולנוע, וכמעט לא מבזבזים זמן על צפייה, הם לא הוכיחו את עצמם.
לפני שנתיים הצליח הפסטיבל להחזיק מעמד, ובשעה שמתחריו נאלצו לקחת פֶּסֶק-זמן, הוא התקיים באולמות למרות מגיפת הקורונה. בשל כך עלתה חשיבותו, בעיקר כמדד לכיוון של הקולנוע עולמי, ואולי גם כרמז מוקדם לזוכים בפרסי האוסקר הבאים. השנה ביקשו המארגנים למלא תפקיד דומה, ועל מה שהתרחש בלידו ומה ניתן להסיק מכך, אפשר לקרוא בדיווחים של דן פיינרו ודני מוג'ה. וכדאי לזכור, שהאחריות נופלת רק בחלקה על הפסטיבל עצמו; תעשיית הקולנוע העכשווית נושאת בחלק השני - והגדול יותר.
לקראת סוף הקיץ הלך לעולמו, בגיל 91, במאי הקולנוע השווייצרי ז'אן-לוק גודאר. גם אם רבים הסתייגו ממנו, מן הראוותנות שבסרטיו, ובעיקר מהצהרותיו, אי-אפשר להתעלם מן העובדה שהאיש, חבר מרכזי בגל החדש הצרפתי, הותיר את חותמו על צורת הכתיבה על קולנוע, על עשיית סרטים, ועל בחירות הנושאים המרכזיים בהם. כדי לבדוק כמה מן ההדים וההשפעות של גודאר על הקולנוע, אנחנו מביאים כאן מאמר של דני ורט, אשר פורסם לראשונה בגיליון 116 של "סינמטק", על גישתו של גודאר לקולנוע כמאמר ביקורת ועל ביקורת כסרט קולנוע. עופר ליברגל בודק את השפעתו של גודאר על הקולנוע הישראלי, כשהוא מתרכז בשני סרטים, "שעת אפס" של יוסף פיצ'חדזה ו"השוטר" של נדב לפיד. ואילו דולב אמיתי מצא את צילו של גודאר בקולנוע האמריקאי העצמאי, אצל במאים כמו עמוס פו, ג'ון ג'וסט ומארק רפפורט.
קריאה נעימה לכולכם.
כתבות נוספות בגיליון שאולי יעניינו אתכם
כתב העת סינמטק
לכל הגליונות
על סרטים, יתושים ועתיד הפסטיבלים
27.10.2022 / סינמטק
>סרטה החדש של הבמאית והתסריטאית סלין סיאמה, "אמא קטנה" (Petite Maman), נפתח בקלוז-אפ המראה אשה קשישה אשר מנסה להזכר בפתרון...
לקריאה
נורמליוּת מגונה – רשמים מפסטיבל הסרטים ה-79 בוונציה
27.10.2022 / סינמטק
>סרטה החדש של הבמאית והתסריטאית סלין סיאמה, "אמא קטנה" (Petite Maman), נפתח בקלוז-אפ המראה אשה קשישה אשר מנסה להזכר בפתרון...
לקריאהנשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים
972523403778 
Service@cinema.co.il
רחוב הארבעה 5, תל אביב