שפה זרה: מחווה למיקיו נארוסה
מיקיו נארוסה (1905-1969), הנחשב לאחת הדמויות הבולטות ב"תור הזהב של הקולנוע היפני" של שנות החמישים והשישים של המאה ה-20, היה יוצר קולנוע, תסריטאי ומפיק שביים 89 סרטים בין השנים 1930 ל-1967. אף שיצירתו של נארוסה מוכרת פחות במאה ה-21 בהשוואה לזו של בני-דורו – אקירה קורוסאווה, קנג'י מיזוגוצ'י ויאסוג'ירו אוזו – סרטיו נותרו ייחודיים באופן שבו הם מעניקים מקום מרכזי לדמויות נשיות.
להמשך קריאה
על אף שנארוסה עצמו וקהל הצופים שלו לא היו מגדירים את עצמם כ"פמיניסטים", סרטים אלה נוטים לערער על הנורמות המגדריות הנוקשות של החברה היפנית. הקולנוע של נארוסה מתמקד בעיקר בדרמות של מעמד הביניים והמעמד הנמוך שכונו shomin-geki וביטאו את הגישה הפסימית של נארוסה על החיים והחברה היפנית.נארוסה היה אדם רציני מאוד, שקט ומאופק. אפילו האנשים שעבדו איתו לעתים תכופות ביותר טענו שאינם יודעים עליו שום פרטים אישיים. קורוסאווה תיאר אותו כאדם בטוח בעצמו שרצה לעשות הכל לבד. הידקו טאקמינה, אחת השחקניות הקבועות שעבדו איתו, תיארה אותו בתור במאי טכני לחלוטין שהיה אדיש על הסט. היא סיפרה שמעולם לא שמעה אותו מעיר או מחמיא על שום דבר, אף על פי שעבדה איתו על כמעט 20 סרטים. השחקן טצואה נאקאדאי (המוכר לנו מסרטיו של קורוסאווה "קגמושה" ו"ראן") סיפר שנארוסה היה לעתים מצלם כל אחד משחקניו בנפרד, ורק אחר כך עורך את הצילומים שייראו כמו שיחה בין שני אנשים, שיטת עבודה חריגה ביותר.
קורוסאווה שהיה עוזר הבמאי שלו בתחילת דרכו תיאר את המלודרמות של נארוסה "כנהר אדיר עם פני מים שקטים וזרם שוצף במעמקיו"
במהלך נובמבר נקרין 6 מהסרטים הבולטים ביותר שלו שזכו לרסטורציה דיגיטלית איכותית: קול ההר (יפן 1954), עננים נודדים (יפן 1955), זרימה (יפן 1956), כאשר אישה עולה במדרגות (יפן 1960) , געגוע (יפן 1964), עננים פזורים (יפן 1967). הסרט הפותח "כאשר אישה עולה במדרגות" ילווה בהקדמה מטעם אנשי כתב העת "אוף סקרין"
תודה לתום שובל ולארז פרי על השיחות שהולידו את הרעיון להקדיש תוכנית לנארוסה בסינמטק.
שפה זרה: אנדז'יי ויידה – טרילוגיה
לציון 100 שנה להולדתו של אנדז'יי ויידה בסוף נובמבר נקרין, בשיתוף עם המכון הפולני, את טרילוגיית המלחמה שלו: "דור", "קאנאל" ו"פנינים ואפר"
לפני הסרט "דור" תתקיים הרצאה של ד"ר שמוליק דובדבני
במראה הישראלית
מורדים לנצח
לרגל 5 בנובמבר, סדרת סרטים על היחיד מול השלטון ועל הרגע שבו אדם אחד מחליט להפסיק לציית. סרטים שבוחנים צורות שונות של התנגדות למערכות כוח, ממשטרים פשיסטיים וטוטליטריים ועד מנגנונים של צנזורה ושליטה. לצד סרטים שעשייתם היא אנרכיסטית ומורדת במוסכמות הקולנוע.
לפרק ולהרכיב
התכנית "לפרק ולהרכיב" חוזרת לרגע שבו הקולנוע האירופי גילה שהעבר הוא לא רק מורשת. הוא גם חומר גלם. בשנות השמונים והתשעים הקולנוע האירופי מתחיל להתייחס אל העבר שלו קצת אחרת. במקום להמשיך מסורת אחת, הוא מפרק אותה, מצטט אותה, מערבב אותה עם תרבות פופולרית, ז'אנרים, אופנה, פרסום ומוזיקה, ואז מרכיב ממנה קולנוע חדש. אצל פיטר גרינאווי הצורה נעשית כמעט אובססיה, אצל פדרו אלמודובר המלודרמה פוגשת פאנק, תשוקה וקאמפ, ואצל קראקס, ביינקס ובסון העיר, הגוף והאהבה הופכים למופע קולנועי גדול מהחיים. בהמשך, אוליבייה אסיאס מפנה את המבט גם אל הקולנוע עצמו ואל האפשרות להמשיך ליצור בעולם שבו כמעט כל דימוי מזכיר דימוי שכבר ראינו. זו הזדמנות לראות על המסך הגדול סרטים פרועים, יפים, מצחיקים, חושניים ומוגזמים במידה הנכונה, ולפגוש מחדש רגע קולנועי שבו נדמה היה שמותר לעשות כמעט הכול עם תמונה, סיפור וסגנון.
נשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים
רכישת מנוי

רחוב הארבעה 5, תל אביב