תל אביב בקולנוע

תל אביב בקולנוע
לרגל היציאה למסכים של "תל אביב", זוכה פרס הביכורים בפסטיבל חיפה 2021, אנו שמחים להציג תוכנית מיוחדת, שאוצר ומנחה במאי הסרט מרט פרחומובסקי, המוקדשת לסרטים תל אביביים מכוננים.
מראשיתה של המדינה הייתה תל אביב בירתו הלא רשמית של הקולנוע הישראלי. מעבר לכך שרוב השחקנים, הבמאים, המפיקים ושאר אנשי התעשייה בחרו להתגורר בה, היא גם הפכה לאתר הצילומים המועדף שלהם. גם אם ניתן לפטור את הבחירה בתל אביב כלוקיישן המרכזי של הקולנוע המקומי במשך שנים רבות כעניין של נוחות, אי אפשר להתעלם מהקשר בין הרוח התל אביבית החילונית והנהנתנית לאופיים של הסרטים שנוצרו בה לאורך השנים. כמו תל אביב עצמה, כך גם הקולנוע הישראלי שנוצר בה דמיין קיום אנושי נורמלי, משוחרר מעול המיתוסים הלאומיים, שמעז להתרכז באישי ובאוניברסלי.
עם השנים, היחס לתל אביב בקולנוע הישראלי הפך להיות אמביוולנטי. יותר ויותר יוצרות ויוצרים החלו לחוש כי לצד הפתיחות והחופש, העיר היא גם בועה קיומית, המאפשרת התעלמות נוחה מהבעיות הפוליטיות והחברתיות שרוחשות בארץ ישראל המקיפה אותה. כבר בשנות השמונים וביתר שאת בשנות האלפיים, הקולנוע הישראלי החל להתרחק מתל אביב וללכת לחפש את סיפוריו בפריפריה התרבותית והגאוגרפית של המדינה. עם הקמתו של מיזם הקולנוע ירושלים ב-2008, נוצר מצב שבו גם כשהתסריטים הזדקקו לעיר גדולה, הפכה עיר הבירה לאופציה הראשונה של היוצרים ותל אביב כמעט והפסיקה להופיע על המסכים. לצד השמחה על הגיוון הגאוגרפי של הקולנוע הישראלי בשני העשורים האחרונים, העדרה הכמעט מוחלט של תל אביב ממנו, על כל משמעויותיה התרבותיות והערכיות, יצר עיוות משמעותי באופן ההשתקפות המציאות הישראלית בקולנוע המקומי.
אך הגעגוע לתל אביב מתחיל לתת את אותותיו, ובתקופה האחרונה נראה שהיוצרות והיוצרים המקומיים מתחילים לשוב אליה. "קצפת ודובדבנים" של גור בנטביץ', "סאבלט" של איתן פוקס, "מישהו יאהב מישהו" של הדס בן ארויה וכעת גם "תל אביב" של מרט פרחומובסקי משתמשים בעיר הפיזית כדי לדבר על תהליכים נפשיים, אינטימיים ואישיים. אם כן, נראה שהגיע הזמן לחגוג את שובה של תל אביב אל המסכים באמצעות מסע אל העבר שלה בקולנוע הישראלי, ולקוות שמצפה לה שם עתיד מזהיר לא פחות.