כתפיים גדולות – לזכרו של רנן שור

כתפיים גדולות - לזכרו של רנן שור

הבולדוזר של הקולנוע הישראלי הלך לעולמו השנה והשאיר אחריו אלפי סיפורים... הרבה מהם עליו. רנן שור לא רק עיצב את הקולנוע הישראלי; הוא גם עיצב את האופן שבו מדברים עליו. הוא פיסל מוסדות, תכניות לימוד, דיבר באינטונציה של מיתולוגיה כשהציג סצנה פשוטה מתסריט של תלמיד. ואי אפשר לקחת ממנו את מה שבנה: ז'אנר שלם של תעשיית קולנוע. חלק יגידו תסביך גדלות אבל אף אחד לא יכול להתכחש לסתירה בכך שהוא היה לבנדיב כלפי הקולנוע הישראלי במשאב הגדול ביותר הזמן. הוא שרד שעות והפך לאדריכל של תודעה קולנועית קולקטיבית, שבנה אותה סביב החור בלבו. הוא קרא לזה והסגיר פסיכואנליטטית את עצמן - "חור בלבנה". אדם שהצורך שלו לשנות את הקולנוע המקומי היה גדול כמו הרצון להיות זה שחתום על השינוי. במסווה של משוגע לדבר היה מסור עד אין קץ לרעיון. הפך את בית הספר לקולנוע בירושלים לגדול באמת. לעיתים היו, לא מעטים, שהרגישו שהוא לא ראה את מי שלידו אבל מבחינתו, הוא נשא את כולם על גבו. הרבה פעמים בלי שיבקשו. תערובת נדירה של מגלומניה חינוכית ונשמה הומניסטית. מפעל חיים שנולד מהצורך לומר: אני כאן. והדליק בכל אדם שפגש – בעירה. כזו או אחרת…
הבחירה הקולנועית במחווה הזו אינה כוללת את סרטי הבוגרים (למעט סרט סטודנטים אחד), ולכן גם אינה מציגה את רשימת ההצלחות של סם שפיגל. גם לא את הסרטים שהוא "עזר" או "לווה" בהפקתם. במקום זה, נבנה כאן מבנה קולנועי רגשי – שהוא דרך אחרת לגעת באיש. לנסות להבין גוון מסוים באישיותו. אבל גם רגע שאפשר לעכל, אולי לסלוח, ובעיקר מעומק הלב, להודות ולשחרר.