בימוי: מאיר זרחי
בהשתתפות: קמיל קיטון, אירון תבור, ריצ'רד פייס
איזה מין ניצול - טראשטוק שולפים אוצרות קולנועיים נדירים
"אני יורקת על קברך" מ-1978 של הבמאי הישראלי מאיר זרחי, נחשב עד היום כאחד מהסרטים השנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה של הקולנוע כולו, ובעיני רבים ורבות גם כאחד מהמתועבים, הסדיסטיים, והגרועים שנוצרו. "שקית זבל של רשע זדוני" הגדיל וקבע מבקר הקולנוע המיתולוגי רוג'ר איברט במשפט הפתיחה של אחת מביקורות הקולנוע הזכורות ביותר שלו. ואכן זהו הסרט הראשון מתת הז'אנר של סרטי אונס-נקמה - בעיני רבים סגנון שנחשב לתחתית התחתיות של הקולנוע - שהן הקהל והן המבקרים נאלצו להתמודד איתו במלוא מורכבותו הברוטאלית ועם השאלות המוסריות והאסתטיות הקשות שהוא מעלה. אך בעשורים האחרונים חבורה של מספר חוקרות קולנוע יצאו להגנה חסרת תקדים על הסרט, וטענו שהוא מכיל מורכבויות רבות יותר ממה שנגלה לעין, ולמעשה גם שורדות אונס החלו לשתף שסרטי האונס והנקמה ממשים עבורן את הנקמה באנס והתמודדות מורכבת עם הטראומה. בהקדמה לסרט תצטרף אלינו מבקרת הקולנוע לירון סיני מאתר "סריטה" - מומחית לז'אנר סרטי האונס והנקמה שסוקרת בשנים האחרונות לראשונה בעברית את ההיסטוריה והמשמעויות של הז'אנר.
לאחרונה נבחר הסרט כאחד מעשרת סרטי האימה החשובים והמשפיעים של שנות השבעים באתר INDIEWIRE.
יומה של האישה (אני יורקת על קברך) | I Spit on Your Grave
הרבה לפני "להרוג את ביל" יצאה אישה אחרת, סופרת במקצועה, למסע מדמם של נקמה מתוקה. ג'ניפר שוכרת דירה על מנת לסיים את הרומן שלה, אבל ארבעה פרחחים אלימים שמים עליה את עינם החמדנית והם אונסים אותה יותר מפעם אחת. לאחר שחייה נהרסים והרומן נהרס כליל, יוצאת הבחורה לנקום את העוול שנעשה לה וזה הולך להיות פסיכוטי במיוחד. (101 דקות, אנגלית, תרגום לעברית)((101 min., Eng., Heb. Sub. כניסה מגיל 18. אזהרה הסרט כולל תכנים אשר עלולים להיות מטרידים עבור חלק מהצופים.