מסה קולנועית. אישה חסרת שם מקריינת את מכתביו והגיגיו הפילוסופיים של נוסע בלתי נראה, בליווי צילומים מגינאה־ביסאו, כף ורדה, איסלנד, פריז, סן פרנסיסקו ובעיקר טוקיו – עיר שאנשיה, רחובותיה, קניוניה ומקדשיה מציתים את מחשבותיו. סרטו של כריס מרקר מבוסס בין השאר על חומרי גלם נדירים שצילמה בחשאי שרה מלדורור – יוצרת קולנוע אפרו־צרפתית ואקטיביסטית פוליטית בולטת. מלדורור תיעדה לוחמי שחרור בגינאה־ביסאו ערב קבלת העצמאות מפורטוגל (1974), כחלק מעבודת הכנה לסרט תיעודי שלא הושלם על המשורר והמהפכן אמילקאר קברל, שנרצח שנה קודם לכן. את הצילומים העבירה לידידה מארקר, שיצר באמצעותם את ללא שמש – סרט היברידי ובלתי־ניתן־לסיווג.
הסוגה שהולמת ביותר את היצירה היא סרט מסה – לא מסע, אלא מחשבה קולנועית מודעת לעצמה: קולנוע תיעודי שמציג את המציאות דרך פרשנות אישית, מטשטש את הגבולות בין ממשות לבדיה, ומבקש להבין את עולמנו לא דרך עובדות, אלא דרך מבט. בסגנון המשלב בין מרקסיזם אישי לסוריאליזם אסוציאטיבי, יוצר מרקר פסיפס חזותי של דימויים מתפצלים וצלילים אלקטרוניים. במילותיו של מבקר הקולנוע ג'ונתן רוזנבאום: "שיחה מוזיקלית הלוחשת לנו על ההבדלים בין עבר להווה, בין כובש לנכבש, בין עד למשתתף, בין כתב־שטח לחבר." זהו מסע חוצה תרבויות ויבשות, בין זמנים ומקומות, אל תוך השאלה מהי חוויית הזמן וכיצד קולנוע מסוגל להכיל אותה. מסה פיוטית ואינטימית, שמורכבת מצילומים תיעודיים אותנטיים של אנשים, חיות ומבנים – ויחד עם זאת, כמו שיר, רב בה הנסתר על הגלוי.
לפני הסרט דברי מבוא מאת הבמאי דן גבע