תושבי שכונת מנשייה מגיעים עם משפחותיהם לפיקניק על כר הדשא, המכסה את חורבות הבתים בהם חיו בילדותם. הפארק משמש כדוכן עדים עליו מושלכים חומרי הזיכרון. הם משתפים את צאצאיהם בסיפורים קטנים, בערבית ובעברית, מחיי היומיום שנקטעו. קולותיהם מהווים עדות חיה למרקם האנושי של השכונה, ומאפשרים לדמיין את החיים שהתרחשו כאן.