בימוי: יאסוזו מאסומורה
בהשתתפות: אייג'י פונאקושי, מאקו מידורי
שפה: יפנית, תרגום לעברית

איזה מין ניצול - טראשטוק שולפים אוצרות קולנועיים נדירים
שיתוף פעולה בין מועדון הסרט לבע"ח לטראשטוק. דברי הקדמה מאת שני קיניסו וגילי פורת:
דור חדש, זועם ורדיקלי של במאים צעירים זעזעו את הקולנוע היפני במהלך שנות השישים והשבעים. קולנוע פוליטי, ז'אנרי שבז לכל מה שמצחין ממוסריות מעושה ומיושנת לתפיסתם עלה ופרח באותה התקופה. אחד מהיוצרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם היה יאסוזו מאסומורה. בשורה של סרטים פרובוקטיביים שמתחו את גבולות האלימות הקולנועית של התקופה הביא מאוסומורה את הקולנוע היפני לשיאים חדשים ולדעת לא מעטים גם בעייתיים מאוד. "חיה עיוורת" הוא אחד מהסרטים האלו - מעשיית אימה קיצונית עם תפאורות ועיצוב אמנותיים מהמרשימים והמעוותים בתולדות הקולנוע. בהקדמה נעסוק בקולנוע של מאסומורה ובתקופה הסוערת בחברה ובקולנוע היפניים של אותו התקופה.

חיה עיוורת | Blind Beast
בתערוכה שעבור פסליה דיגמנה, מציצה אקי בעיוור הממשש את אחד הפסלים. תנועותיו העדינות מעבירות רטט בעורה. למחרת, בתכסיס לא חשוב במיוחד, חוטף העיוור את אקי בעזרת אמו. כשהיא מתעוררת היא מגלה שהיא כלואה בסטודיו ענק המלא בפסליו של העיוור, שנושאם אבריו שונים של גוף האישה. את אקי הוא חטף בכדי להפוך אותה למודל של פסלו המושלם. היחסים בין השניים עוברים בין שנאה, רתיעה, קנאה, אהבה ועד להתמסרות מוחלטת. ב"חיה עיוורת" לוקח מאסומורה את רעיונותיו על מהות האהבה עד הסוף, עד אחרון הקצוות. זו יצירה פרועה, מטורפת כמעט, שעלילתה נעה בין מלודרמה קשוחה לבין סיפור על אהבה והתענגות עד כאב. יש כאן אימאג'ים יוצאי דופן, עלילה שנעה משיא לשיא, ושילוב מרתק בין ארוטיקה לכאב. ב"חיה עיוורת" אפשר למצוא סימנים למה שיעשו לפחות עשור מאוחר יותר במאים כלינץ', קרוננברג או אלמודובר, ובישירות קולנועית שספק אם נראתה בסרטיהם של המאסטרים האלו.

אורך כולל של האירוע כשעתיים