גיליון 227 אונליין // עורכים עדנה ודן פיינרו

הגיליון הקודם שלנו, שפורסם בסוף 2021, היה רזה מן הרגיל, עקב כל מיני סיבות שלא כדאי לפרט. כפיצוי על כך, הגיליון הזה עולה על גדותיו, ומכיל חומרים שנאספו במשך כמה חודשים במערכת. קודם כל, תזכורת לשני במאֵי קולנוע אירופאיים שהלכו לעולמם במהלך השנה שעברה, ולא הקדשנו להם בעבר את המקום שהם ראויים לו. אחד מהם, […]

גדי רימר // סרטו החדש של ערן קולירין, ויהי בוקר, נפתח בשוט ממושך של חגיגת חתונה, המצולם מבעד לסורגים. המצלמה מטיילת בין אורחי החתונה כשהיא מצלמת אותם ככלואים, אולם גם היא, למעשה, כלואה בכלוב שבו היא מוצבת. מאוחר יותר, מתברר שנקודת המבט הייחודית שעמה נפתח הסרט היא זו של יונים צחורות, אשר אמורות – לפי […]

דן פיינרו // לחברת ההפקה הוא קרא "הדב הקטן", אולי משום שהוא עצמו נראה כמו דב – גדול-ממדים, כבד, מסורבל איכשהו, ולפי עדות רוב חבריו, ביישן, תכונה שאינה מאפיינת בדרך כלל במאי קולנוע. אלא שהביישנות הזאת חלפה ונעלמה כלא הייתה ברגע שהתגייס למאבק כלשהו, בין אם היה זה ויכוח בין חברים שיכול היה להתחיל בשעות […]

יעל מונק // אם צריך לסכם את הבמאי ברטרן טברנייה בביטוי אחד, יהיה זה "צרפת הישנה והטובה". כמו "ארץ ישראל הישנה והטובה", גם בצרפת קיימת רומנטיזציה של העבר, אז כשהעם הצרפתי היה טוב יותר, ערכי יותר, הומוגני יותר, מאוחד יותר. אלא שבמאה העשרים ואחת, כל אותם ערכים נשמעים לא רק מיושנים אלא גם לא תמיד […]

פולקר שלנדורף // הבמאי הגרמני פולקר שלנדורף, אחד השותפים המרכזיים בגל הגרמני החדש, החל את דרכו דווקא בצרפת, ואחד מחבריו הקרובים בבית הספר התיכון היה ברטראן טאברנייה. הקשר ביניהם נמשך מאז ועד מותו של טאברנייה, לפני שנה, בגיל 79. ירחון הקולנוע הצרפתי "פוזיטיף", שהיה מאז ומתמיד מקורב לטאברנייה, הקדיש לו גיליון כפול (725-6), וביקש משלנדורף […]

דין קליין // בערך מאז תחילת המילניום נדמה שהעולם ממשיך לשאול: האם אנחנו זקוקים לעוד סרט חדש של ג'יימס בונד? לכאורה, זו שאלה לגיטימית. הרי קשה לתמוך במורשת של הגבר הבריטי, הלבן, האלים, האלכוהוליסט ורודף השמלות הזה. הוא שארית של עולם רחוק ומיושן, ואנחנו כבר התקדמנו הלאה והשארנו את הבומרים מאחור. למעשה, זו שאלה אתית […]

עדנה פיינרו // מעניין כמה חסידי קולנוע זוכרים עדיין את שמה של לינה ורטמילר, הבמאית שסימן ההיכר שלה היו המשקפיים בעלי המסגרת הלבנה שנהגה להרכיב על אפה, ונחשבה, לפחות בשנות ה-70 של המאה הקודמת, לאחת הדמויות המובילות בקולנוע האיטלקי, ואולי אפילו העולמי. חניכה של פליני, ממנו העתיקה, פחות או יותר, את סרטה הראשון, "הלטאות" (הדמיון […]

גדי רימר // תקופת המגפה המטלטלת, שעדיין משפיעה על כל תחומי חיינו, אילצה אותנו לשוב אל המרחב הביתי, אל הגרעין המשפחתי ואל עצמנו. היא שינתה את הקצב בו אנו חיים ואת אופן ההתבוננות שלנו על השגרה. הרחוב המוכר הפך לפתע לתופעה משונה ומאיימת, אלביתית. בחודשים שעברו עלינו מאז חורף 2020, המבט החוצה מהמרחב המגונן של […]

ראיון // חווֹת הדעת על סרטו החדש של פרנסואה אוזון, "הכל עבר בסדר", אשר הוצג השנה בתחילת הפסטיבל, היו בסך הכל חיוביות, אבל ברקע בכל זאת נשמעו הסתייגויות מן הסוג: "זה בסך הכל סרט מסחרי, מה הוא בכלל עושה בפסטיבל?" שאלה משונה, משום שכל פסטיבל מקווה שהסרטים שהוא מציג הם מסחריים, אז מדוע לבוא בטענות […]