רכישת מנוי
צור קשר
קולנוע ישראלי רדיקלי
בשיתוף פעולה בין סינמטק תל אביב למכללת סמינר הקיבוצים, מוזמן קהל הסינמטק להצטרף ל"הבן, האם ו(אין) רוח הקודש – מרתון קולנוע ישראלי רדיקלי", בהנחיית פרופ' אבנר פיינגלרנט, דיקן הפקולטה לאמנויות במכללת סמינר הקיבוצים, חוקר ויוצר קולנוע. במהלך היומיים יוקרנו ארבעה סרטים ישראליים עכשוויים ויתקיימו שיחות עומק עם היוצרות והיוצרים על יצירתם, על החברה הישראלית ועל מקומו של הקולנוע כמדיום של התבוננות, ביקורת והתמודדות עם מציאות מורכבת. זוהי הזדמנות נדירה לפגוש מקרוב כמה מהקולות המסקרנים, המקוריים והאמיצים ביותר הפועלים כיום בקולנוע הישראלי, ולבחון יחד כיצד הקולנוע מגיב למציאות המשתנה של החיים בישראל.
להמשך קריאה
הבן, האם ו(אין) רוח הקודש - מרתון קולנוע ישראלי רדיקלי – בהנחיית פרופ׳ אבנר פיינגלרנט, דיקן הפקולטה לאמנויות במכללת סמינר הקיבוציםארבעה מהקולות המסקרנים, המקוריים והאמיצים ביותר בקולנוע הישראלי נפגשים ליומיים של הקרנות ושיחות עומק בסינמטק תל אביב, בהנחיית פרופ' אבנר פיינגלרנט, דיקן הפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים.
קולנוע רדיקלי הוא קולנוע שאינו מבקש רק לבדר או לספר סיפור. זהו קולנוע שמוציא החוצה מועקות, טראומות, תעוקות וקונפליקטים קיומיים בלתי פתורים. באמצעות היצירה הקולנועית, יוצרות ויוצרים מביאים לידי ביטוי קול פרטי ואישי, שלעיתים קרובות הוא גם קול קולקטיבי - קול של דור, של חברה ושל תרבות המבקשת לבחון את עצמה מחדש.
כאשר קול זה מתנגד לנרטיב ההגמוני, מערער עליו או מציע לו אלטרנטיבה, הוא הופך למעשה של התנגדות, של מרד תרבותי ותודעתי. זהו קולנוע שמבקש לא רק לתאר את המציאות, אלא גם להתמודד איתה, לפרק אותה ולנסח דרכים חדשות לחשוב עליה.
מרתון "הבן, האם ו(אין) רוח הקודש", שאצר ומנחה פרופ' פיינגלרנט, מבקש להתבונן באחת התופעות המרתקות בקולנוע הישראלי העכשווי: יצירות בעלות זהות קולנועית מובהקת, העוסקות בסוגיות הנמצאות בלב הקונפליקט הישראלי - זהות, משפחה, דת, חילוניות, זיכרון, טראומה, שייכות והיחסים המורכבים שבין הפרטי לבין הלאומי.
השנה מוקדש המרתון לקולנוע שנוצר בסמוך ולאחר אירועי 7 באוקטובר - קו פרשת מים בהיסטוריה הישראלית. היצירות שנבחרו חושפות חוויה של חוסר אונים, אובדן דרך וניסיון להתמודד עם מציאות שאין להשלים עמה. הן מציעות מבט אישי, לעיתים שולי, לעיתים חריג ולעיתים בלתי צפוי, אך תמיד כזה המבקש להבין כיצד ניתן להמשיך לחיות, ליצור ולספר סיפורים בתוך מציאות סדוקה.
במהלך היומיים יוקרנו ארבעה סרטים מרכזיים, ולאחר כל הקרנה יתקיים מפגש עומק עם יוצרות ויוצרי הסרטים. זוהי הזדמנות נדירה לפגוש מקרוב את הקולות שמעצבים כיום את גבולות הקולנוע הישראלי, לשמוע על תהליכי היצירה שלהם, ולהשתתף בשיחה פתוחה על הקשר שבין קולנוע, חברה, פוליטיקה ותרבות בישראל של היום.
יומיים של קולנוע אחר.
יומיים של מחשבה, ויכוח, יצירה והתבוננות מחודשת במציאות הישראלית דרך עיניהם של יוצרות ויוצרים שאינם חוששים ללכת נגד הזרם.
פחד במה: היחסים בין תיאטרון וקולנוע
כבר שנים רבות קיימת תופעה מעניינת, הנפוצה אצל אנשי קולנוע. רבים מהם פשוט לא סובלים תיאטרון, לא מוכנים ללכת להצגות ומתנשאים על אחת האמנויות הוותיקות והחשובות בתרבות העולמית. תופעה מעניינת נוספת שמתרחשת בשנים האחרונות (ואולי מעידה על מצבו של התיאטרון בעולם) היא עיבודים של סרטי קולנוע, בעיקר מוזיקליים, להצגות. זה קורה בעולם עם "פריסילה מלכת המדבר" ואחרים ובארץ עם "אפס ביחסי אנוש", "ביקור התזמורת" ועוד.
להמשך קריאה
עדיין התיאטרון הוא נושא מרכזי בקולנוע העולמי ובסיס דרמטורגי ועלילתי לסרטים מאז שהאמנות השביעית קמה בסוף המאה ה-19. לרגל יציאה למסכים של הסרט: "שרה ברנאר האלוהית" ערכנו תוכנית של 15 סרטים שעוסקים ביחס בין החיים לתיאטרון ובין התיאטרון לקולנוע. מהקלאסיקות דוגמת "הכל אודות חוה", "אורות הבמה" ו"ילדי גן עדן" ועד ימינו, כולל בכורה ארצית לסרטו של במאי עולה חדש פאבל פודשוב "פנאופטיקון".
מל ברוקס חוגג 100!
מחווה ליוצר ניצן גלעדי
ניצן גלעדי הוא אחד היוצרים הייחודיים, האמיצים והעקביים בקולנוע הישראלי של שלושת העשורים האחרונים. סרטיו נעים בין תיעוד לבדיון, בין מרחבים משפחתיים אינטימיים לזירות חברתיות ופוליטיות טעונות, ובכולם ניכרת אותה משיכה עמוקה אל מי שחיים על קו התפר: בין קהילות, בין זהויות, בין גוף לנפש, בין מסורת לחופש, בין הצורך להשתייך לבין הזכות להיות אדם שלם.
להמשך קריאה
כבר מראשית דרכו, ב"האויב האחרון", גלעדי התבונן בקולנוע כמרחב שבו אנשים שונים מאוד נאלצים להיפגש באמת. לא ככותרות חדשותיות, לא כסמלים פוליטיים, אלא כבני אדם שמביאים איתם פחדים, זיכרונות, פצעים ותשוקות. גם ב"בחזקת סאטמר", "ירושלים גאה להציג" ו"זמן משפחה", הוא חוזר שוב ושוב אל מקומות שבהם קהילה יכולה להיות מקור הגנה, אבל גם מקור של פיקוח, לחץ, בושה והדרה. המצלמה שלו אינה עומדת מבחוץ. היא נכנסת פנימה, אל תוך המשפחה, אל תוך הרחוב, אל תוך החדר הסגור שבו מתגלה המחיר האמיתי של נאמנות, אמונה, אהבה וזהות.
המעבר של גלעדי אל הקולנוע העלילתי ב"חתונה מנייר" וב"כאילו אין מחר" אינו ניתוק מהעשייה התיעודית שלו, אלא המשך ישיר שלה. גם כשהוא בונה סיפור בדיוני, הוא נשאר נאמן לאותו מבט אנושי, חשוף ולא מתפשר. חגית ב"חתונה מנייר" וגיא, ג'וי ודן ב"כאילו אין מחר" הם דמויות שמבקשות לחיות, לאהוב, לבחור ולהיראות, דווקא בתוך עולם שמבקש לצמצם אותן, להגדיר אותן או להגן עליהן עד מחנק. אצל גלעדי, הדרמה הגדולה תמיד מתחילה מהרגע שבו אדם אומר לעצמו או לעולם: אני לא מוכן יותר להסתתר.
במובן הזה, המחווה הזו מקבלת היום משמעות אישית ונוגעת במיוחד. בריאיון שפורסם לאחרונה סיפר גלעדי בגילוי לב על ההתמודדות שלו עם מחלת הסרטן, על הבחירה לתעד גם את רגעי הפגיעות והטיפול, ועל הרצון להפסיק להסתיר. הדברים האלה מהדהדים בעוצמה את גוף היצירה שלו כולו: קולנוע שנולד מתוך חשיפה, מתוך מאבק על נראות, ומתוך הבנה עמוקה שלפעמים המצלמה אינה רק כלי אמנותי, אלא דרך להחזיק את המציאות, להבין אותה, ואולי גם לשרוד אותה.
סרטיו של ניצן גלעדי מזכירים לנו שקולנוע יכול להיות עדות, מחאה, וידוי, חמלה ופנטזיה בעת ובעונה אחת. הוא יוצר שמביט באנשים ברגעים שבהם הם הכי חשופים, אבל אף פעם לא מפקיר אותם למבט קר או מנצל. להפך, הוא מעניק להם מרחב. מרחב לדבר. מרחב לכאוב. מרחב לחלום. מרחב להיות מורכבים.
המחווה הזו היא הזמנה לשוב אל יצירה קולנועית שמסרבת להפריד בין האישי לפוליטי, בין הגוף לחברה, בין המשפחה לעולם, בין הפצע לאפשרות של יופי. זו הזדמנות לפגוש מחדש במאי שהפך את השוליים למרכז, את ההסתרה לדיבור, ואת המאבק על חיים גלויים לאחד החומרים העמוקים של הקולנוע הישראלי.
יוזמי המחווה: גילי גאון וגיל סימה
סופשבוע בודהיסטי
24-25 ביולי
סרטים. תובנות. מדיטציה
במהלך סוף השבוע הזה, נצלול יחד אל עומק התודעה האנושית דרך עולמו העשיר של הבודהיזם – כפי שהוא משתקף בקולנוע. הסרטים שנבחרו בקפידה מציעים רגעים של התבוננות והתעוררות, נוגעים באמיתות אוניברסליות של חמלה, אי-קביעות, הקשבה ואהבה אנושית. כל אחד מהם הוא שער למסע פנימי – בין אם אתם הולכים בדרך הבודהיסטית ובין אם לא. לצד הסרטים, נציע שיחות מפי מורים ואנשי רוח, שיאירו את דרכנו בתובנות ממסורות עתיקות ומעולמות עכשוויים. הזמנה פתוחה לכול – לטפח שלווה, להעמיק הבנה, ולהיזכר במה שחשוב באמת.
מחווה למוריס פיאלה
תודה מיוחדת לנספח אודיו ויזואל ודיגיטלי.
גיום מאניקה
Maurice Pialat program is organized by the French Institute Tel Aviv
Special thanks to Guillaume Mainguet
Attaché audiovisuel et numérique
שבוע קולנוע צ'כי 2026
ביולי ובאוגוסט 2026 יארחו שוב הסינמטקים ברחבי ישראל את שבוע הקולנוע הצ'כי המסורתי. התוכנית תפתח ב-27 ביולי, וכמדי שנה יציע לקהל מבחר מסרטי הקולנוע הצ'כי משנות ה-60 ועד ימינו.
החלק המרכזי של התוכנית השנה נועד להציג את היצירה הקולנועית הצ'כית העכשווית. שלושת הסרטים שנבחרו הופקו כולם בשנת 2025, והם מדגימים את המגוון התמטי והז'אנרי של הקולנוע הצ'כי בן זמננו. חלקו השני של הפסטיבל יציג רטרוספקטיבה המוקדשת לפרנטישק ולאצ'יל, מגדולי הקולנוע הצ'כי.
להמשך קריאה
גולת הכותרת של הפסטיבל השנה היא הקו-פרודוקציה הצ'כית-פולנית-גרמנית "פרנץ" (2025). הבמאית אגניישקה הולנד מרכיבה פסיפס של אירועים מתוך שברים, חלומות, מכתבים וסיפורים שנשתמרו, לכדי נרטיב סוחף בהשראת חייו, יצירתו ודמיונו של הסופר פרנץ קפקא. סרט שאפתני זה מציג את חייו ואת אישיותו של קפקא מנקודת מבט חדשה לחלוטין וברבדים בלתי צפויים.סרט נוסף שיוצג הוא הדרמה "הבלתי מנוצחים" (2025) מאת הבמאי הצעיר דן פאנק. הסרט, המבוסס על אירועים אמיתיים, מגולל את סיפורם המרתק של שלושה אנשים בנקודות מפנה מכריעות בחייהם: איש עסקים מצליח המנסה להציל את משפחתו, מאמן מריר שעולמו עומד בפני קריסה, וספורטאי מבטיח שנדקר על ידי תוקפים בעת שהגן על אדם אחר. חייהם מצטלבים בסיפור על נחישות, כוח רצון והזדמנויות שניות בחיים. הסרט גם יחשוף את הקהל הישראלי ליופיו של ההוקי קרח, הספורט הלאומי של צ'כיה.
הסרט השלישי הוא הקומדיה הרומנטית "ים של תקווה" (2025), בבימויו של מרטין הורסקי. הסרט מספר את סיפורו של בונה כינורות מזדקן, המבלה את חייו בבטחה בין כותלי הסדנה שלו ובחוג קרוב של חברים, עד שאירוע משנה חיים הופך את עולמו ומניע אותו להגשים את חלומותיו לפני שיהיה מאוחר מדי. על רקע נופיה היפהפיים של פראג ההיסטורית, הסרט המסוגנן שובה את הלב לא רק באווירתו החמה, אלא גם בהופעותיהם של כמה מן השחקנים הצ'כים הפופולריים ביותר כיום.
במסגרת הרטרוספקטיבה לפרנטישק ולאצ'יל, יוכלו הצופים לצפות בשניים מסרטיו המוערכים ביותר: "מרקטה לזרובה" (1967) ו"עמק הדבורים" (1967), שניהם מתרחשים בימי הביניים הרחוקים.
"מרקטה לזרובה", מאבני היסוד של הקולנוע הצ'כי, נחשב לאחד הסרטים ההיסטוריים החשובים בכל הזמנים. העלילה עוקבת אחר גורלה של צעירה טהורה שנועדה לחיי מנזר, אך במקום זאת נאלצת להפוך לאהובתו של צעיר אלים. הסרט מרתק בזכות עיצובו החזותי המרשים, עיצוב הסאונד והפסקול היצירתיים שלו, וכן בזכות חזיונות וזיכרונות תכופים של הדמויות, המשבשים את הרצף העלילתי הליניארי.
"עמק הדבורים" מתאר את העימות בין חברות כפויה במסדר צלבני סגפני לבין הכמיהה לחיים חופשיים. האביר הקנאי ארמין פון היידה רודף אחר חברו, האציל הצעיר אונדז'יי, שנמלט מן המסדר וחזר לאחוזת אבותיו. נחוש להענישו על הפרת חוקי המסדר, מבקש האביר להרוס את ניסיונו לבנות חיים רגילים ומאושרים.
יאן שטרן
מנהל המרכז הצ'כי, ישראל
נשארים מעודכנים
הרשמו לניוזלטר ותקבלו מאיתנו עדכונים והמלצות על כל הסרטים והאירועים החדשים והכי מעניינים
972523403778 
Service@cinema.co.il
רחוב הארבעה 5, תל אביב