כפר ושמו ורמיליו

"כלת ההר" (VERMIGLIO) – במאית: מאורה דלפרו – פרס אריה הכסף

סרטה השני של הבמאית האיטלקייה מאורה דלפרו אף הוא סרט תקופתי, ועלילתו מתרחשת באמצע המאה הקודמת, בשלהי מלחמת העולם השנייה ומעט אחריה. הסרט השתתף בתחרות הרשמית של הפסטיבל, וזכה בפרס "אריה הכסף", הפרס הגדול של חבר השופטים. לאחרונה נבחר לייצג את איטליה במירוץ לקראת המועמדות לאוסקר לסרט הבינלאומי שאינו דובר אנגלית.

מרבית העלילה מתרחשת בוורמיליו, כפר אלפיני מרוחק הממוקם בקצה עמק הררי סמוך לגבולה הצפוני של איטליה. השנה היא 1944, ומלחמת העולם השנייה הגיעה לשנתה החמישית. תושבי ורמיליו מודעים למלחמה, אך נראה שהשפעתה על חיי היומיום כמעט אינה מורגשת. מטוס החולף גבוה מעל ההרים הוא עדות למלחמה המתרחשת הפעם הרחק מכאן, שלא כפי שקרה שלושה עשורים קודם לכן, במלחמה הגדולה, מלחמת העולם הראשונה. אז היה ורמיליו ממש בחזית, סמוך לגבול שבין האימפריה האוסטרו-הונגרית לבין הממלכה האיטלקית.

הסרט מתמקד בחיי היומיום של משפחת גרציאדיי, שמעמדה מעט מורם מזה של שאר המשפחות בכפר בשל העובדה שאב המשפחה, צ'זרה גרציאדיי (טומזו ראניו), משמש כמורה היחיד בבית הספר, בכיתה הרב-גילית שבה לומדים גם ילדיו.

בסופו של דבר מגיעה המלחמה אל הכפר בדרך עקיפה. קרוב משפחה שגויס לצבא האיטלקי חוזר במפתיע משדה הקרב, פצוע והלום, ואיתו אנטוניו, חברו לנשק שחילץ אותו וסייע לו להגיע הביתה. אנטוניו ניחן בקסם רב, והוא בכלל חי בסיציליה הרחוקה – טיפוס אקזוטי. הגם שברור כי מדובר בעריק, מתאהבת בו לוצ'יה, הבת הבכורה במשפחת גרציאדיי, ומתחתנת איתו. כשמסתיימת המלחמה והעולם חוזר לימים רגועים יותר, בעיותיה של לוצ'יה רק מתחילות. חתנה הטרי נוסע דרומה לבקר את משפחתו, ושובו מתעכב ללא הסבר. לוצ'יה בהריון, והיא עשויה ללדת מבלי שבעלה יימצא בסביבה. ידיעה בעיתונות הארצית מבהירה את הסיבות לניתוק הקשר עם הבעל הטרי, ולוצ'יה נאלצת להתמודד בכוחות עצמה עם הסיטואציה המורכבת שנקלעה אליה.

מתוך "כלת ההר", באדיבות בתי קולנוע לב

הדרמה המטלטלת את המשפחה, כמעט כמו המלחמה כולה, מתמקמת בשקט בעורף הסרט, וחזיתו מוקדשת לחיי היומיום הסיזיפיים של אנשי ההרים לאורך עונות השנה המתחלפות. הסרט נפתח בבוקר שגרתי. בני משפחת גרציאדיי עדיין במיטותיהם, שניים-שניים במיטה, פרט לתינוק שהתעורר יחיד בעריסתו. ידיה של לוצ'יה חולבות את עטיני הפרה. ראשה מונח על פרוות הפרה בתנוחה מנחמת, הרחק מהמולת האחים הרבים שמיד תפגוש סביב שולחן האוכל. החלב המחומם נמזג לספלים של כל בני המשפחה הישובים בשקט סביב השולחן. בראשו, אב המשפחה, המשגיח הנחרץ והתקיף המנהל את העניינים בקול סמכותי אך אוהב. החלב מתחלף בשלג הלבן עליו פוסעים בני המשפחה, פרט לאֵם ולילד הקטן החולה, בדרכם אל בית הספר. כאן, לומדים באיטלקית תקנית, לא זו המדוברת בבית, שהיא ניב מקומי (הקהל האיטלקי מסתייע בכתוביות). בניב זה מדברים גם בבית המרזח. זקני הכפר מכנים את העריק "פחדן". עריקה ובגידה הן עניין יחסי, טוען האב. אולי, אם היו יותר פחדנים בעולם, היו גם פחות מלחמות.

לפטריארך המשפחה הנוקשה יש חולשות משלו. הוא חובב מוסיקה ורוכש תקליטי אופרות, לא פעם על חשבון האוכל החסר על השולחן. בין "ארבע העונות" של ויוואלדי לבין מנה נוספת של מזון הוא מעדיף את ויוואלדי, למגינת לבה של אשתו המתקשה לתחזק את הבית מרובה-הצאצאים ושרויה בהריון מתמיד. נוסף על כך, במגירה סודית הוא מחזיק תמונות עירום.

מתוך "כלת ההר", באדיבות בתי קולנוע לב

זהו סרט על נשים שיולדות ועובדות ויולדות שוב, על יחסים בין אֵם לבנותיה המתבגרות, על ילדות שאולי אחת מהן תיחלץ מהכפר ותלמד בעיר הגדולה, על נער מתבגר שמחפש לשתות יין כדי לסמן את בגרותו ואת מרדנותו, על עונות השנה המתחלפות, על המעטים שיעזבו את הכפר וינסו להתחבר למאה ה-20. דלפרו מבקשת להלך בדרכים האסתטיות שפילסו עבורה בעבר במאים כארמנו אולמי ("קבקבי העץ"), ובמידה מסוימת היא מצליחה. גם היא מבקשת לברוא עבורנו עולם שכבר איננו עוד, ולהעניק לו מימד מוחשי ריאליסטי ככל הניתן. האופק אינו קרוב ביישוב המרוחק, והאפשרויות הפתוחות בפני הצעירים אינן רבות - חיטוט במגירה הסודית של אבא, עישון סיגריה, לגימה מהבקבוק, בריחה אל הנחל. דלפרו אמנם הולכת בדרך שסלל ארמנו אולמי, אך בסרט שלה אין מימד רוחני או ביקורת מארקסיסטית על מבנה החברה. זהו עולם שהחזיק מעמד שנים רבות (בקלות ניתן לחשוב שמדובר במלחמת העולם הראשונה). היא עושה מאמץ גדול וכן שלא להתייפייף ולא להתרפק על הנופים.

כאמור, הסרט מועמד לאוסקר לסרט הזר. הוא עשוי להפנט את חברי האקדמיה, אך הצמצום המוערך פועל גם בעוכריו, ואין בו האבקה המיסתורית שהופכת סרט טוב ליצירת מופת.