לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר


דבר העורכים – גליון 215


גם אלה שלא התפעלו בזמנו מכל סרטיו של אורי זוהר ומכל המעללים האישיים שהתלוו אליהם, חייבים להודות שהוא אחד היוצרים המשמעותיים ביותר שהיו בקולנוע הישראלי בכלל, ובקולנוע הישראלי בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 במיוחד. מאז פרישתו של זוהר מעולם הקולנוע וחזרתו בתשובה הוא מהווה נושא לסקרנות ולתהיות רבות במחנה החילוני, אשר מנסה להבין מה קרה למי שהיה במשך שנים הדמות הבולטת בבוהמה התל אביבית, וכיצד הוא הצליח להיגמל ממה שנדמה היה כאילו היא שפת הביטוי הטבעית ביותר שלו, הקולנוע. שניים מבוגרי בית הספר "סם שפיגל" בירושלים, דני רוזנברג ויניב סגלוביץ׳, הקדישו לכך סרט תיעודי בשם "אורי זוהר חוזר", וחיים לפיד, בעקבות הסרט, מעלה תהיות אפשריות לגבי סוגיה שפתרונה השלם עדיין לא נמצא.


הסינמטקים בישראל אמורים להקדיש בחודשים הקרובים תוכנית שלמה המוקדשת לבמאי הקולנוע הצרפתי אנרי-ז'ורז' קלוזו, מי שביים סרטים קלאסיים כמו "שכר האימה" ו"בנות השטן", וכונה באמריקה "היצ'קוק הצרפתי", גם אם ישנם עד היום רבים וטובים (ראו מאמרו של מאיר שניצר בגיליון זה) הסבורים שהיצ'קוק היה "קלוזו האנגלי". מאחר שלא רבים זוכרים היום יוצר קולנוע זה, שהוא ללא ספק מן הבולטים שהיו לצרפת בכלל, החלטנו להרחיב עליו את הדיבור, ולסקור את הקריירה שלו, את הצלחותיו ואת כישלונותיו. מעֵבֶר למבט הכללי על חייו ועבודתו, מתמקד מאיר שניצר בשניים מסרטיו המוקדמים, "העורב" ו"קה דז אורפבר" (רציף הצורפים), ואילו עופר ליברגל משווה בין "שכר האימה", במקור של קלוזו, לבין "מכשף", סרטו של וויליאם פרידקין שאינו אלא שיחזור של אותו התסריט בגירסה הוליוודית.


ועוד בגיליון זה − שני קיניסו משווה גם הוא בין שני סרטים ששנים רבות מפרידות ביניהם, "יהלומי הלילה" של הצ'כי יאן נמץ ו"בנו של שאול" של ההונגרי לאסלו נמש. מדובר אמנם בשני סרטים שעוסקים בשואה, לכאורה שונים מאוד זה מזה, ובכל זאת יש ביניהם משהו מן המשותף, שעליו מבקש קיניסו להצביע. נועה דולברג ראתה את "גבול" של עלי עבאסי, שעדיין לא נמצא לו מפיץ שיציג אותו בישראל, ומרחיבה את הדיבור על המשמעות של סרט מוזר, שקשה להכניס בוודאות למגירת ז'אנר מסוימת, אבל עוסק בעניינים שמטרידים כיום את העולם כולו. ואילו גדי רימר מתעכב על סרטו הקצר זוכה האוסקר של גיא נתיב, Skin, אחד ההישגים המרשימים ביותר שהיו עד היום לקולנוען ישראלי.


קריאה מהנה.

עדנה פיינרו