לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
ביקורת סרט: המתים אינם מתים במאי: ג'ים ג'רמוש

ביקורת סרט: המתים אינם מתים במאי: ג'ים ג'רמוש

The Dead don't Die Jim Jarmusch

המתים יוצאים מקבריהם ואוכלים את החיים. זה סרט הפתיחה של פסטיבל הסרטים ה-72 בקאן. לא נשמע מפתה? לא מתאים כמנה ראשונה למשתה פאר בכנס הקולנוע החשוב בעולם? מן הסתם, גם ג'רמוש היה סבור כך. ולכן, במקום סרט זומבי רגיל, עשה פרודיה על הז'אנר כולו, כשהוא משחיל בין השורות הערות שוליים שמטרתן להזכיר לצופה שהוא רואה סרט, ולכן לא צריך להתייחס ברצינות יתרה למה שהוא רואה; למשל, שחקנים שמזכירים זה לזה שהם מגלמים תפקידים ואחד מהם טוען שידוע לו כי זה ייגמר ברע, משום שהוא כבר קרא את התסריט השלם. אבל בנוסף לכך, הוא גם מספק מגוון השגות אירוניות על מצב העולם היום: הציר של כדור הארץ זז ממקומו, לכן כל העולם ירד מן הפסים, המתים שמסרבים למות הם צאצאים נאמנים לדור העתיד מ"פלישת חוטפי הגופות" של דון סיגל (מאחר שג'רמוש קורץ כל הזמן לקהל וזורק שמות מן עבר, החל מהרמן מלוויל ועד סמואל פולר, אין שום סיבה שלא נעשה כך גם אנחנו), ואם נכון שאין ישועה מן הצרה המאיימת , צריך לזכור שזה רק סרט. וכדי להמתיק את הגלולה עוד יותר, המעשייה מתהדרת באוסף עצום של כוכבים שכל אחד מהם מספק בדיוק את הסחורה המצופה ממנו.
אז זה הולך כך. ביל מאריי הוא השריף של עיירה אמריקנית אופיינית בשם סנטרוויל (למי שאינו יודע אנגלית, פירוש השם הוא "מרכז העולם"). אדם דרייבר הוא עוזר לשריף, קלואה סביני היא עוזרת שנייה. טילדה סווינטון מנהלת בית לוויות שעורפת ראשים עם חרב סמוראים. סטיב בושמי הוא איכר חשדן שמתלונן כי גונבים לו תרנגולות, טום ווייטס הוא נווד שחי ביער וחשוד במעשה. אסתר בלינט, גיבורת סרטו הראשון של ג'רמוש ("זרים") היא בעלת מזנון שכל העיירה באה לשתות בו קפה ולדסקס את מצב העולם. דני גלובר ("נשק קטלני") הוא הראשון שמגלה את מה שהזומבי הרעבים הותירו אחרי ביקור ולקראת סוף הסרט מגיע מוסר ההשכל למי שלא הבין את הכוונה: המתים שמסרבים להישאר מתים, הם כל הזומבים שמסתובבים סביבנו, חמושים בטלפונים ניידים ואוכלים אחד את השני וגם אותנו, כי בסופו של דבר גם אנחנו נועדנו להפוך בקרוב לזומבים אוכלי אדם כמו כולם. כמו שדרייבר מכריז כבר באחת הסצנות הראשונות בסרט, יש לו תחושה שזה ייגמר רע, וכמו שנרמז ע"י אותו דרייבר, בשיחה עם ביל מאריי, לקראת הסוף, הסרט נגמר כמו שזה נגמר אולי משום שהבמאי לא הצליח למצוא לו סוף מוצלח יותר. ואם נדמה למישהו שג'רמוש אינו רואה סביבו דבר שראוי להציל מן הזומבים, גם זה נכון. זה כלל לא מפחיד, משעשע מדי פעם בפעם, אבל מי שלא יעקוב אחרי ההלצות, מצד אחד, והטקסט הסמוי שמסתתר מתחת לסיפור, מצד שני, עשוי ללכת לאיבוד. גם אם יתגברו על המכשולים הללו, עדיין יימצאו אותו ארוך מן הצורך.

עדנה ודן פיינרו