לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
היום בסינמטקהיום בסינמטק
close
9.12.18 9.12.18 - ראשון
היום בסינמטקהיום בסינמטק
close
9.12.18 9.12.18 - ראשון
קאן בפתח | 21.3.18

קאן בפתח | 21.3.18

series
אולימפיאדת הקולנוע השנתית, האירוע המרכזי של האמנות השביעית, פסטיבל קאן, מתקרב בצעדי הענק. השנה, הקדימו את הפתיחה ביום, במקום יום רביעי, 8 למאי, יתחילו ב-7 למאי. מדוע? ההסבר של הפסטיבל לא כל כך מסתבר אבל כנראה שמאחורי הקלעים יש גם לחצים מצד בתי המלון, בתי האוכל, החנויות והעסקים בעיר עשו את שלהם. המטרה: להאריך את שהות האורחים הרבים, כמה עשרות אלפים, בעוד יום נוסף, שפירושו כמובן, עוד הכנסות נוספות לכולם.

מה שעשוי לשנות את אווירת הפסטיבל ה-71 היא החלטת ההנהלה שהקהל הרחב והעיתונות המקצועית יראו את הסרטים באותו הזמן. זאת, במקום המנהג הישן, שקבע את הצגות הביקורת והעיתונות כהצגות מוקדמות, ואילו שאר אורחי הפסטיבל מוזמנים להצגות גאלה חגיגיות בשעות הערב. כך זה היה בעידן השלטון של העיתונות הכתובה. שהייתה זקוקה למקדמה כדי להספיק ולפרסם את חוות הדעת שלה עם תום הצגת הגאלה. היום, כאשר האינטרנט מאפשר תגובה מידית, ואתרים מקצועיים מתחרים ביניהם מי יהיה הראשון שיפסוק, המצב שונה. ואכן, אחרי מחאות מצד התעשייה, שלא שבעה נחת מן העובדה שהאורחים בהצגת הגאלה שלהם חגיגית שוחים כבר בים של ביקורות לסרט שהם עומדים לראות, והביקורות לא תמיד מחמיאות ולפעמים אפילו מרושעות, החליט מנהל הפסטיבל, תיירי פרמו, שהעיתונאים יראו את הסרט במקביל להצגת הגאלה, כדי שלא יהיה להם זמן להשמיץ בטרם עת. איך זה ייפתר מבחינה לוגיסטית בקאן, ומה תהיה התוצאה בפועל מן השינוי שלא התקבל בסבר פנים יפות ע"י רוב העיתונאים, נחכה ונראה.

בשורה ראשונה, כמקובל לקראת הפסטיבל המתקרב, קשורה לבחירת יושב הראש של צוות השופטים וברוח הזמן הנושבת בחוזקה, זה יהיה יושבת ראש, השחקנית האוסטרלית עטורת הפרסים בתיאטרון ובקולנוע, קייט בלאנשט ("קארול", "יסמין הכחולה", "אליזבת, תור הזהב", "שר הטבעות" ועוד רבים אחרים). לבלאנשט יש כמה סרטים חדשים שעומדים לצאת בקרוב, ביניהם "השמונה של דני אושן" ו"לאן מועדות פניך ברנדט" של ריצ'רד לינקלטר, אבל אם ירצו להגיע לפסטיבל, יצטרכו להסתפק בהצגה מחוץ לתחרות, כדי להימנע מניגוד אינטרסים. במקביל, יו"ר צוות שופטי הסרטים הקצרים יהיה במאי הקולנוע הצרפתי ברטראן בונלו, שסרטו האחרון, "נוקטורמה", עורר לא מעט סערות בשל החיבה המופגנת שגילה כלפי חבורת טרוריסטים צעירים המטילים אימה על פריס.

    ברטראן בונלו                קייט בלאנשט

עכשוו הגיע תור הניחושים. הם מגיעים מכל כיוון, חלקם מתבססים על שמועות, אחרים סבורים שאי-אפשר לדלג עם מספר מסוים של סרטים מוכנים שנמצאים כבר על מדף וממתינים להזמנה, ויש גם מי שאוהב לנחש ולספור אחר כך את מספר הניחושים הנכונים שהעלה בחכה. הנה רשימה ראשונה – רבות יבואו בעקבותיה – ובה כמה מן המועמדים הבטוחים פחות או יותר של השנה.
עץ אגס הפרא (The Wild Pear Tree) – סרטו החדש של הבמאי תורכי נורי בילג'ה ג'לאן, שזכה כבר לדקל הזהב בקאן על "שנת החורף" (2014). הפעם מדובר בסופר כושל שחוזר לכפר הולדתו ונאלץ להתמודד עם כל החובות שהותיר אחריו אביו המנוח.
השקיעה (Sunset) – אחרי ההתפעלות העולמית מן "בנו של שאול" (2015) שהחל את הקריירה שלו בקאן, הבמאי ההונגרי לאסלו נמש חוזר עם סיפור מתרחש ב-1913 ובמרכזו יתומה שמגיעה לבודפשט כדי לעבוד בחנות הכובעים של המשפחה ונאלצת להתמודד שם עם עבר מסובך ומורכב, שדרכו משקפת התמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית.
פטרלו (Peterloo) – בפעם האחרונה שקאן החמיצה סרט של מייק לי, הוא לקח אותו לוונציה וזכה שם לאריה הזהב. אין סיכוי שזה יקרה שוב. הפעם מדובר בשחזור פרשה אמתית משנת 1817, כאשר 15 מן המשתתפים בתנועות המחאה שהתחוללו במנצ'סטר קיפחו את חייהם, מאש חיילי הצבא הבריטי, שהובאו למקום כדי לדכא את המהומות.

  High life

 

High life – אין לדעת איך יקראו לסרט הזה בעברית. סרט מדע בדיוני דובר אנגלית של קלר דני, הבמאית הצרפתית שרכשה לעצמו מקום בצמרת הקולנוע העולמי, על חבורת נידונים למוות שנשלחת למשימה בלתי אפשרית בחלל, בהנחה שאם יצליחו, יזכו לחנינה. בתפקידים הראשיים, ז'ולייט בינוש ורוברט פאטיסון.

אילו ביל סטריט ידעה לדבר (If Beale Street Could Talk) – אחרי האוסקר ל"אור ירח" בארי ג'נקינס נראה כמנייה בטוחה לקראת קאן. סרטו החדש עוסק שוב בחיי הקהילה השחורה באמריקה, מבוסס על ספר של ג'יימס בולדווין על אישה הרה שחברה לחיים נשלח לכלא בעוון מעשה אונס שלא ביצע.

ספר התמונות (The Picture Book) – ז'אן-לוק גודאר מעבר לגיל 80 אבל כל תרגיל חדש משלו מוצא תמיד את דרכו לתוך הפסטיבל הקרוב. חמישה פרקים של דיונים על מהפכות מסוגים שונים, מפנה את המבט בעיקר לעולם הערבי, אין ספק שהתוצאה תרגיז רבים אבל מעריציו יגנו עליו בחירוף נפש.

הם (Loro) – פאולו סורנטינו חוזר לעסוק בפוליטיקה האיטלקית ואחרי הטיפול הווירטואוזי בג'וליו אנדריאוטי (Il Divo) הוא פונה הפעם ישר לפסגה, אל סילביו ברלוסקוני בכבודו ובעצמו. השחקן החביב על סורנטינו, טוני סרביו, יגלם גם הפעם את התפקיד הראשי.

האיש שרצח את דון קיחוטה (The Man who Killed Don Quixote) – טרי גיליאם, אחד הבמאים המאתגרים בעולם, כבר נכשל פעם בניסיון להביא את יצירת המופת של סרוונטס לבד כאשר הסתבך עם ההפקה ואיבד את השחקן הראשי שלו, ז'אן רושפור, שחלה לפתע ונאלץ לפרוש. הפעם ג'ונתן פרייס בתפקיד הראשי, אדם דרייבר הוא איש פרסום של היום, והעלילה קופצת כל הזמן בין המאה ה-21 למאה ה-17. בדיוק כמו שגיליאם אוהב.

המלחמה הקרה (The Cold War) – סרטו הקודם, "אידה", היה לסנסציה בכל העולם והרגיז את ההנהגה הפולנית שלא שבעה נחת מן הדרך שבה הם הוצגו. עלילת סרטו החדש של פאבל פבליקובסקי מתרחשת בשנת 1950, סיפור אהבה חובק עולם ונחצה באמצע ע"י מסך הברזל. הסרט הושלם כבר לפני כמה חודשים אבל כנראה שהמתין בסבלנות עד שיגיע פסטיבל קאן.

 האחים סיסטר (The Sister Brothers) – ז'אק אודיאר כבר זכה לכל כבוד אפשרי בקאן וסביר להניח שדלת הפסטיבל פתוחה לפני סרטו החדש, מערבון אלים שצולם באמריקה. ז'ואקין פניקס וג'ון ריילי הם שני אחים, רוצחים אכזריים, הרודפים בחמת זעם אחרי ג'ייק גילנהול, עד שכל מיני פרשיות צדדיות מסיטות אותם מן המטרה.

 The House that Jack built

 

ביתו של ג'ק (The House that Jack Built) – לארס פון טריר גורש פעם מן הפסטיבל אחרי שהשמיע הערות גזעניות מביכות אבל מאז הכול נסלח והוא שוב הבן יקיר להם, אפרים. מאט דילון יגלם בסרטו החדש רוצח סדרתי שחולם על ביצוע הרצח המושלם. אחת הקרבנות היא אומה תורמן.

האדם הראשון (The First Man) – דמיאן שאזל, שזכה לתהילה עם "לאלא לנד", עורך במרץ כדי להשלים את סיפור חייו של ניל ארמסטרונג, האסטרונאוט שהיה הראשון שרגלו דרכה על אדמת הירח. רייאן גוסלינג הוא שוב בתפקיד הראשי.

מלך השודדים (The Outlaw King) – אילולא דחפו את סרטו הקודם של דייוויד מקנזי, "באש ובמים" (2016), למסגרת משנה לא תחרותית, קרוב לוודאי שהיה חוזר מקאן עם פרס. הפעם סביר להניח שימצאו לו מקום יוקרתי יותר, כדי להציג את סיפור חייו של רוברט דה ברוס, גיבור בצבא סקוטלנד מן המאה ה-14.

רומא (Roma) – אלפונסו קוארון חוזר לביים בשפתו שלו, ספרדית, בסרט הראשון שעשה במולדתו, מקסיקו, מאז "ואמא שלך גם". הפעם מדובר בהפקה גדולה הרבה יותר, שעלילתה מתרחשת בעולם התחתון של מקסיקו סיטי ומתייחס כנראה גם לטבח של מפגינים סטודנטים בידי יחידה עלית של הצבא המקסיקני.

גנבים (Shoplifting) – בחיר במאי יפן בימים אלה, הירוקאזו קורה-אדה ("אחותנו הקטנה", "סיפור משפחתי") הוא אחד מיקירי קאן ואם אכן סרטו יהיה מוכן בזמן, סביר מאד להניח שיתקבל בהתלהבות. מדובר בספור על משפחת גנבים קטנים שמאמצת אל ליבה ילד שמצאו ברחוב.

אין לבן יותר מאפר (Ash is the Purest White)  – ועוד אחד מיקירי קאן, הבמאי הסיני ז'יא ז'אנקה, עוסק הפעם ברקדנית המתאהבת בגנגסטר, שולפת אקדח כדי להגן עליו, נשלחת לכלא וכאשר היא משתחררת, היא חוזרת לחפש את חברה שנעלם. אמנם הצילומים רק הסתיימו לפ ני זמן קצר אבל אם הוא יספיק הפסטיבל וודאי ישמור לו מקום של כבוד.

שריפה (Burning) ועוד אורח קבוע של הפסטיבל, הקוריאני לי צ'אנג דונג, לשעבר שר התרבות של קוריאה, סופר, משורר, היה כבר חבר בצוות השופטים של הפסטיבל וזכה לשבחים רבים  על הסרט האחרון שהשלים (Poetry- 2007). סרטו החדש הוא עיבוד לסיפור של היפני הארוקי מורקמי על משולש, נער שליחויות, בעל ממון והאישה ששניהם מאוהבים בה.

כולם יודעים (Everybody Knows) – אחרי שביים בפרסית ובצרפתית, אסגר פרהדי ("הסוכן") מנסה כוחו גם בספרדית. האחים אלמודובר הם המפיקים שלו, הם העמידו לרשותו את פנלופה קרוז ואת חביאר ברדם, מעשה באישה שמבקשת לשוב עם משפחתה לעיר הולדתה וכל המכשולים הנערמים בדרכה. אין סיכוי שהשטיח האדום יוותר על צוות שכזה.