לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
close
24.05.19 24.05.19 - שישי
נשיאה תורנית – לסרטי הדור הבא | מאת עדנה ודן פיינרו

נשיאה תורנית – לסרטי הדור הבא | מאת עדנה ודן פיינרו

תכניות הסרטים הקצרים וסרטי הסינפונדסיון אולי אינם האטרקציה העיקרית בפסטיבל קאן, אבל למען האמת, מי שרוצה להכיר את היוצרים שיופיעו בעוד שנה או שנתיים במסגרות היוקרתיות יותר, כדאי לו לעקוב אחרי מה שמתרחש שם. ולו רק משום שמן המקום הזה צמחו ונכנסו לתכנית המרכזית של הפסטיבל קולנוענים כמו ג'יין קמפיון, קורנל מונדרוצו, קורנליו פורומבויו וכמובן אסור לשכוח את דובר קוזאשווילי וכמה שנים אחריו, את נדב לפיד.
מי שיצפה השנה בכל הסרטים החדשים שיוצגו במסגרות האלה ויחלק להם פרסים, בראש צוות שהרכבו אינו ידוע עדיין, היא קלר דני, במאית שאת סרטיה אמנם לא מרבים להציג בישראל, אבל בעולם היא נחשבת לאחת הדמויות המובילות היום בקולנוע. בוגרת בית הספר המהולל לקולנוע בפריס (IDHEC) כשהיה בשיאו, שם עשתה את סרטיה הקצרים הראשונים, היא ידועה כמי שאינה חוששת לחרוג מן השגרה ולנסות דרכים חדשות להבעה בכל אחד מסרטיה, בין אם זה באמצעות צילום או עריכה בלתי רגילים או בתסריטים שהיא כותבת לעצמה. אחרי שעבדה עם במאים כמו ז'אק ריווט, וים ונדרס וג'ים ג'רמוש, היא עשתה את סרטה הראשון, שוקולד (1988), שזכה לדקל הזהב בקאן, על היחסים בין לבנים ושחורים באפריקה, סרט שהיה מבוסס במידה רבה על זיכרונותיה מן הילדות שעברה עליה ביבשת השחורה. הנושא העסיק אותה ברבים מסרטיה המאוחרים יותר, בין אם היא שבה לאפריקה כדי לצלם אותם, כמו במקרה של White Material (2009( או שעשתה זאת בעיר הולדתה, פריס, כמו ב-35 Shots of Rum (2008). בין סרטיה האחרים, ננט ובוני (Nenette and Boni – 1997), שקבל את הפרס הראשון בפסטיבל לוקארנו,, ו-עבודה נאה (White Material – 1999) שזכה לפרס הקהל בפסטיבל ברלין. לפני שנתיים הציגה במסגרת "שבועיים של הבמאים", סטירה מתוחכמת בשם תנו לשמש להיכנס (Let the Sunshine In – 2017) ואשתקד ביימה את סרטה הראשון בשפה האנגלית, מותחן מדע בדיוני בשם High Life, מעין תשובה לכל מפגני הטכניקה המצועצעים בהם משתמש הקולנוע המסחרי כדי לתאר את עולם העתיד, עם רוברט פאטיסון וז'ולייט בינוש בתפקידים הראשיים.
(‏06/04/2019)