לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
היום בסינמטקהיום בסינמטק
close
9.12.18 9.12.18 - ראשון
היום בסינמטקהיום בסינמטק
close
9.12.18 9.12.18 - ראשון
מצלמת הזהב ברוח הזמן | 27.3

מצלמת הזהב ברוח הזמן | 27.3

רק מעטים  מכירים את שמה של אורסולה מאייר השוויצרית, הבמאית שנבחרה השנה לעמוד בראש צוות השופטים של פרס "מצלמת הזהב" בקאן. ההחלטה נראית אולי מוזרה, אבל כדאי לזכור שנושא המגדר תופס היום מקום מרכזי בעולם הקולנוע.

העיתונות מחכה מעבר לפינה ובודקת כל החלטה של הפסטיבל מן האספקט הזה, מי המכובדים שיוזמנו, מה מינם וצבע עורם של הבמאים שישתתפו בתחרות,  ובכלל מה עומד הפסטיבל לתרום במאבק לשיווי זכויות שמעסיק היום את התקשורת. והפסטיבל, שמודע לכך, דאג שיושבת ראש צוות השופטים של התחרות הרשמית תהיה הפעם אישה (קייט בלאנשט), ועכשיו מתבשרים שגם על שיפוט סרטי הבכורה המועמדים ל"מצלמת הזהב" מופקדת אישה.

אם שמה של אורסולה מאייר אינו ממש שם עובר לסוחר, זה טבעי למדי משום שעד היום הספיקה לעשות חמישה סרטים קצרים, שני סרטי עלילה לטלוויזיה, שני סרטים תיעודיים ועוד שני סרטים עלילתיים באורך מלא, "הביתה" (2008) ו"הילד שסרח" (2012), סרט שזכה לפרס פסטיבל הסרטים בברלין, סיפור על נער שוויצרי שעובד באתר סקי וגונב מדי פעם מן הנופשים, כדי לעזור לאחותו בצרה. אף אחד מן השניים לא היה בדיוק להיט שלא יישכח.

"מצלמת הזהב", אחד הפרסים היוקרתיים ביותר של הפסטיבל, המוענקת מדי שנה לסרט הביכורים הטוב ביותר שמוצג, ולא חשוב באיזו מסגרת, התחרות, מבט מסוים, שבוע הביקורת או שבועיים של הבמאים. הפרס נחשב כדלת כניסה ראשית לעולם הקולנוע.  בין אלה שזכו בו בעבר, ראוי לציין את ג'ים ג'רמוש ("זרים" – 1984), מירה נאיר ("סלאם בומביי"- 1988), ג'אפר פנאהי ("הבלון הלבן" – 1995), נעמי קוואסה ("סוזאקו" – 1997), קורנליו פורומבויו ("היה או לא היה" – 2006) וגם שני סרטים ישראליים, "אור" (2004) של קרן ידעיה ו"מדוזות" (2007) של שירה גפן ואתגר קרת.

  אורסולה מאייר