לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
close
24.05.19 24.05.19 - שישי
התמונה מלאה…כמעט – שבועיים של הבמאים | מאת עדנה ודן פיינרו

התמונה מלאה…כמעט – שבועיים של הבמאים | מאת עדנה ודן פיינרו

מה שרואים בתמונה צריכה לסמל את הרוח התזזית המפעמת ב "שבועיים של הבמאים", אותה מסגרת חורגת בפסטיבל קאן שנחשבה תמיד לקוץ באליה של מסגרת התחרותית הרשמית. זה התחיל כאשר פרנסואה טריפו, ז'אן-לוק גודאר, לואי מאל, ועוד כמה צעירים פרועים נתלו על מסך ארמון הפסטיבלים בקאן, בשנת 1968, כדי למנוע פתיחת אירוע נוסף שבעיניהם ביזה את הקולנוע. שנה לאחר מכן, כדי למנוע מלחמות, הפסטיבל הציע לאיגוד הבמאים הצרפתי לארגן לעצמו מסגרת משלו, לפי רוחו וטעמו. האיגוד בחר במרצה צעיר להיסטוריה בשם פייר-אנרי דלו, שייטול על עצמו את המשימה והשנה, חוגגת המסגרת את המהדורה ה-51 שלה, כשבראשה ניצב שוב מנהל חדש.

אכן, אחרי 30 שנה בהם הצליח דלו להעמיד אלטרנטיבה מרתקת ולא פעם עדיפה על התחרות הרשמית, הוא פרש ובתקופת השפל שבאה אחריו, נדמה היה שהייחודיות של "שבועיים של הבמאים", הלכה ודעכה. דווקא בשבע השנים האחרונות, תחת העיתונאי אדוארד ויינטרופ, הסתמנה התאוששות של ממש, אבל ויינטרופ הלך גם הוא, ורק מעטים מכירים את המנהל החדש, פאולו מורטי, שבא במקומו. מתוך התכנית שהוא מציע, עוד לפני שראו את הסרטים, אפשר להסיק, למשל, שהוא דואג מאד לאינטרסים של הקולנוע הצרפתי – שבעה מתוך 24 הסרטים שנבחרו הם סרטים צרפתיים – מבלי לקחת בחשבון את אותן הפקות זרות, מגיאורגיה או מסין, שבהם יש השתתפות צרפתית בהפקה.

ביניהם, סרט הפתיחה שעליו דווח כבר,  מעיל זמש, הקומדיה אליס וראש העיר עם השחקן הוותיק פבריציו לוקיני בתפקיד הראשי, נערה קלת דעת של רבקה זלוטובסקי, סרט התבגרות שעלילתו מתרחשת בריביירה הצרפתית, עם גיבורת טורי הרכילות בצרפת זאהיה דהר, סרט האימים של ברטראן בונלו ילד הזומבי, שצולם כלו בהאיטי, וכמובן סרט הנעילה של המסגרת, מוזר לא פחות מסרט הפתיחה, איוו של בנואה פורז'אר, עם אמן ראפ ומערכת היחסים שלו עם המקפיא המתוחכם במקרר שלו.

עוד תמצאו במסגרת הזאת את סרטו החדש של אמן האימים והפעולה היפני טאקשי מיאיקה, אהבה ראשונה (השם מטעה, מן הסתם ) ולצידו סרט אימים של במאי איראני גולה באמריקה, באבק אנווארי בשם פצעים עם אמרין האמר ודקוטה ג'ונסון. ואם תרצו עוד קצת מסתורין מן הסוג הזה, סרט ברזילאי, חולה, חולה, חולה, מספר על נערה שפונה לעולם הוודו כדי להחזיר לחיים חברה לכיתה.  מפרו מגיע סרט בשם שיר ללא שם של הבמאית מלינה ליאון על סחר ילדים ברחובות לימה ואילו מאפגניסטן, במאית אחרת, שאהרבאנו סאדת, תציג את בית היתומים שעלילתו מתנהלת בקאבול של שנות השמונים המוקדמות כשהעיר התמלאה יתומים בעקבות הפלישה רוסית לאפגניסטן.

לבד מסרטו של מיאיקה, יש רק עוד שני סרטים מן המזרח הרחוק, אחד של הבמאי הפיליפיני לאוו דיאז, שהתפרסם באורך סרטיו, בשם התחנה וסרט סיני של הבמאי ג'וני מא, לחיות כדי לשיר. זה סרטו השני של מא, שביקר בישראל, לפני שלוש שנים כדי להציג את סרטו הראשון, Old Stone.

סך הכול, ציין מורטי במסיבת העיתונאים שבה הציג את התכנית, ששה עשר מתוך הבמאים שמשתתפים בתכנית שלו מגיעים לקאן בפעם הראשונה, ארבעה מן הסרטים הם סרטי ביכורים, וכל הסרטים מוצגים בבכורה בינלאומית, כלומר יוצאים לראשונה מארץ מוצאם.

דרך אגב, הכותרת אומרת שהתמונה כמעט מלאה, וזאת משום שבכל המסגרות, בקאן יש תמיד סיכוי להשלמות כאלה ואחרות של הרגע האחרון. ונראה שהשנה זאת גם התקווה האחרונה שנותרה לקולנוע הישראלי לראות שם את אחד מסרטיה.