לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
הפסטיבל האמתי – שוק הסרטים בקאן בן 60 | מאת עדנה ודן פיינרו

הפסטיבל האמתי – שוק הסרטים בקאן בן 60 | מאת עדנה ודן פיינרו

התמונה למעלה היא מראה חוף הים המפורסם של העיר קאן, המכוסה בחלקו, בימים שבהם נערך שם פסטיבל הסרטים, באוהלים צבעוניים, שבתוך כל אחד מהם שוכן ביתן למכירת סרטים של מדינה או חברת ענק אחרת. וזה רק חלק אחד מתוך שוק הסרטים הגדול ביותר בעולם, שנולד אי-שם בשנות החמישים של המאה הקודמת, בפגישות אקראיות ברחובות העיר,  כשמפיצי ומפיקי הסרטים  החליפו ביניהם כתובות. מאז 1961 הריחה ההנהלה שיש פוטנציאל במפגשים הללו, והחליטה להקים רשמית את "שוק סרטים". בהתחלה, זה היה בסך הכול אוהל על הגג של ארמון הפסטיבלים הישן, זה שבמקומו עומד בית מלון שהחליף ידיים כמה פעמים,  מ"נוגה הילטון" ועד "מאריוט"שהוא היום.

כאשר הקימו את ארמון הפסטיבלים הנוכחי, בסוף שנות הששים, הוקדש המרתף רחב הממדים של הבניין החדש לשוק הזה, אבל תוך שנים מספר הדרישה לדוכני מכירה עלתה והמרחב שהמרתף יכול היה להציע, לא הספיק. מיהרו והקימו מאחורי ארמון הפסטיבלים  ארמון נוסף, בשם "ריביירה", ומטרתו הייתה לענות על הביקוש של השוק שממדיו הלכו וטפחו מדי שנה. במאמר מוסגר: שם, במיקום אסטרטגי מושלם, ממש בכניסה, ממוקם הביתן הישראלי המקורי, זה ששרת התרבות היוצאת טענה כי אינו מספיק לה.

חלפו רק מעט שנים עד שהתברר כי גם זה לא מספיק, וכי המוכרים מבקשים מרחב גדול יותר ומפואר יותר להציע את מרכולתם, ואז קמו אוהלים על החול שעל שפת הים. הקליינטים הוזמנו לשם כדי ליהנות מן הנוף, בחלק מן הביתנים אפשר היה אפילו לשכשך רגלים במים, תוך כדי רכישת זכויות לסרט כזה או אחר. הצלחה עצומה, אבל ככל הצלחה, יש לה גם מחיר. רצועת החוף שהועמדה לרשות הפסטיבל כוסתה עד מהרה באוהלים, והלקוחות זועקים לעוד. כדי להרגיע אותם, מצאו עבורם שטח פנוי, פחות או יותר, במרחק של כמה מאות מטרים מארמון הפסטיבלים, קראו לו "פנטרו" והקימו גם שם ביתנים, גדולים יותר אבל בדרך כלל מבוקשים פחות. שם, דרך אגב, ניצב הביתן הישראלי החדש, זה שבחסות משרד התרבות הישראלי.

כאשר הוקם "שוק הסרטים" לראשונה, נמצאו מיד נביאי זעם שראו את הנולד והתריעו ש"זה הסוף של הפסטיבל". בשיחות פרטיות, אפילו נשיא הפסטיבל דאז, רוברט פאבר לה-ברה, הסכים שיש בזה משהו, שהפסטיבל שהיה פעם, זה המוקדש להצגת סרטים בלבד ולדיונים נינוחים עליהם, לא יהיה עוד, אבל אין מה לעשות. את הקדמה אי-אפשר לעצור. ואכן, תוך שנים מעטות בלבד החלו כולם לדבר על השינוי שחל ובמקום "פסטיבל ששוק בצדו", זה הופך בהדרגה ל"שוק שפסטיבל בצדו". וזה המצב היום.

ועכשיו לכמה מספרים. לא פחות מ-7600 משתתפים שלמו אשתקד כמה מאות יורו, תמורת הזכות לצפות בכל הסרטים שמציע השוק. שכן במסגרת הזאת מוצגים לא רק הסרטים שנכללים בתכניות הרשמיות של הפסטיבל אלא עוד כשלושת אלפים סרטים שונים ומשונים, כאלה שהמפיקים והבמאים שלהם שכרו לעצמם אולם הקרנה, מתוך הנחה שקאן הוא מקום בו מתקבצת כל תעשיית הקולנוע על מרכיביה השונים, ואין מקום מתאים יותר לפגוש  את מי שצריך כדי לקדם לעצמם את העניינים. המשתתפים בשוק מתחלקים בין מוכרי סרטים מצד אחד, מצד שני קניינים, וביניהם "אנשי תעשייה", כשביניהם מאות מנהלי פסטיבלים שמחפשים שם בקדחתנות את יצירות המופת שמנהלי קאן החמיצו. כמחצית מן המשתתפים מגיעים מארצות הברית, צרפת, אנגליה, גרמניה וסין אבל קשה למצוא מדינה, חברה באו"ם או כזו שטרם התקבלה לשם, שאין לה ייצוג במקום. מובן שהנוכחות הישראלית אינה מבוטלת, כמה עשרות נוטלים בה חלק. מי שאינו רצוי שם, זאת התקשורת, או ליתר דיוק הביקורת, כי ברוב המקרים, הסרטים שמציג השוק הם כאלה שעוד לא נחשפו לקהל  הרחב. עם זאת, כתבי קולנוע שמתחייבים לא להביע את דעתם אלא אם זה על מנת להלל, יכולים להשתחל פנימה בלי הרבה בעיות.

לרשות השוק עומדים כ-33 אולמות (המספר אינו קבוע כי לעתים יש גם אולמות קולנוע בעיר שנשכרים כדי להציג סרטים כאשר כל אולמות השוק תפוסים), בשנה שעברה הוצגו שם כאמור למעלה מ-3000 סרטים, וזאת לעומת הפסטיבל, על כל מסגרותיו השונות, שכולן יחד אינן מגיעות ליותר ממאה סרטים. כמובן שהמאה הזאת נבחרה בפינצטה, אלה שאמורים להיות הסרטים המעניינים ביותר, אלה שכל התקשורת נוהרת כדי לדווח עליהם, ולהקים סביבם וסביב המשתתפים בהם את כל הרעש הראוי. אבל "תעשייה" אינה יכולה להסתפק במאה סרטים בלבד, ומשום כך צמח השוק בקצב מואץ שכזה (רק בשנה האחרונה נרשמה עליה של 23 אחוז במספר המשתתפים בו).

עד כמה הנוכחות שלהם מורגשת בעיר אפשר להבחין בלי קושי. ברגע שהשוק סוגר את שעריו, יומיים לפני סוף הפסטיבל, אפילו יום- יומיים קודם, משסגרו את כל העסקאות, מתרוקנת העיר בבת אחת, וכדי להציל את  הימים האחרונים מתחושת  נטישה מביכה, יצא הפסטיבל לאחרונה ביוזמה להציע לחברי אגודות חובבי קולנוע צעירים כניסה חופשית לכל ההצגות אם רק יפנו בזמן כדי לקבל את האקרדיטציה המתאימה.

(‏13/04/2019)