לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
המועמדים – רשימה ראשונה | מאת: עדנה ודן פיינרו

המועמדים – רשימה ראשונה | מאת: עדנה ודן פיינרו

אז מה יגיע השנה לפסטיבל קאן? רשימות האפשרויות מגיעות מכל הכיוונים, הפסטיבל עצמו שומר על שתיקה קפדנית עד לאמצע חודש אפריל, וכל הניחושים מתחילים כמובן מו הקטלוג הקבוע של האורחים שנוכחים שם בקביעות עם כל סרט חדש שלהם. אפילו וודי אלן, מי שבעבר השתתף בפסטיבל אין ספור פעמים, הן כמתחרה, הן מחוץ לתחרות והן עם סרט פתיחה, מוזכר השנה, למרות ההסתבכות שלו עם תנועת #Metoo ועל אף הצהרות ההתנערות של כוכבי סרטו החדש גשם בניו יורק (Rainy Day in New York) משיתוף הפעולה אתו. בעיה אחרת שעשויה להמשיך ולהעיב על הפסטיבל, היא הצרה ששמה נטפליקס. בשנה שעברה, החמיצו בקאן את "רומא" של קוארון, אחד הסרטים הגדולים של 2018, רק משום שהתאחדות בעלי בתי הקולנוע בצרפת, שהיא אחד הספונסרים הראשיים של הפסטיבל, הטילה וטו על ההצגה עד אשר נטפליקס יפסיק להזרים את הסרטים שלהם און-ליין, במקביל להקרנתם בבתי קולנוע. השנה, הפיתוי הגדול שהפסטיבל יתקשה לעמוד בפניו הוא האירי (The Irishman) של מרטין סקורסיזה עם רוברט דה נירו ואל פאצ'ינו בתפקידים הראשיים, שעוסק בחיסולו של ג'ימי הופה, מנהיג איגוד פועלים שהיה מעורב עד צוואר בעסקי המאפיה. אין נושא מתאים יותר לסקורסיזה ולשני כוכביו, אלא שהמפיקים שהשקיעו 140 מיליון דולר בהפקה היקרה הם כמובן נטפליקס ומישהו יצטרך להתקפל כדי שקאן יוכל להציג את הסרט.
הרבה יותר קל יהיה להסתדר עם קן לואץ', שסיים סרט חדש בשם מצטער שהחמצנו אתכם (Sorry we missed you) על משפחה בריטית ממוצעת שמנסה להסתדר כלכלית באנגליה של היום. נושא תפור על הבמאי. לצד לואץ', עוד בחירה כמעט אוטומטית, האחים דארדן, שסרטם החדש אחמד, מציג נער מוסלמי שמתכנן לחסל את המורה שלו מסיבות דתיות. עוד אחד שקאן אינה אוהבת להחמיץ, פדרו אלמודובר, השלים את כאב ותהילה (Dolor y Gloria) עם פנלופה קרוז ואנטוניו בנדרס, על לבטים של במאי קולנוע לקראת סוף הקריירה שלו. ועוד אחד שוודאי לא ירצו להשאיר בבית הוא קוונטין טרנטינו, שכולם מדברים על שסרטו החדש, היה היה פעם בהוליווד (Once Upon a Time in Hollywood) , עם ליאונרדו די קפריו ולוק פרי המנוח, שמשחזר ניסיונות נואשים של כוכב דועך וכפילו הקבוע, לשמור על מעמדם בהוליווד של שנות הששים. לרשימת הסרטים שסביר עד בטוח שיוצגו צריך כמובן להוסיף את האמת (The Truth), סרטו החדש של הבמאי היפני הירוקאזו קורה-אדה, שזכה אשתקד בדקל הזהב על "המשפחה שלי". "האמת" הוא הסרט הראשון של קורה-אדה מחוץ למולדתו, הוא צולם בצרפת בחודשי הסתיו עם ז'ולייט בינוש בתפקיד הראשי ואם ישלים את העריכה בזמן, קאן תפתח את הדלתות לרווחה.

 

 

איליה סוליימן, שלא עשה סרט כבר עשור, עומד להשלים את זה וודאי גן עדן (It must be Heaven) , עוד סטירה נשכנית על מצב האוכלוסייה הערבית בישראל. קשה להניח ששרת התרבות תגיע להקרנה הזאת. משוודיה רומזים שרוי אנדרסון עשוי להביא לקאן את סרט המערכונים החדש שלו, אודות האינסוף (About Endlessness), עוד אוסף שהרהורים פילוסופיים, כמו סרטיו הקודמים, שיזכה ודאי לתגובות נלהבות לא פחות של הביקורת.  תהילה ביקורתית אולי לא תהיה מובטחת לנער הפלא הקנדי קסביה דולאן אחרי כל הקטילות האכזריות שהומטרו על סרטו הקודם, "זה רק סוף העולם" עליהם הוא הגיב בזעם, אבל סרטו החדש מתיאס ומקסים (Matthias et Maxime) על אהבה הומוסקסואלית בין שני גברים צעירים שהאמינו כל חייהם שהם הטרוסקסואליים, עשוי בהחלט ליישר את ההדורים. מעניין שדולאן, שמגלם את אחד משני התפקידים הראשיים בסרט, עשה קודם לכן עוד סרט נוסף, "המוות והחיים של ג'ון דונובן", אבל הוא עדיין לא הוצג, משום מה.

לפני 30 שנה, במאי צעיר בשם סטיבן סודרברג הגיע לקאן עם סרטו הארוך הראשון, "סקס, שקרים ווידאוטייפ", ויצא מקאן עם דקל הזהב. השנה הוא עשוי לשוב עם סרט חדש בשם המכבסה (The Laundromat), המשחזרת חקירה עיתונאית שחשפה חשבונות סודיים של פוליטיקאים, בסכומי ענק, שהוסתרו בבנקים של פנמה. מריל סטריפ וגארי אולדמן מופיעים בתפקידים הראשיים,  ולצדם, גם מתיאס שנארטס, שעשוי לככב פעם שנייה בקאן, אם טרנס מאליק יספיק להשלים את ראדגונד (Radegund) על אוסטרי כסרבן מצפון במלחמת העולם השנייה. עוד במאי חביב במיוחד על הפסטיבל הוא ג'יימס גריי, מי שהרבה להשתמש בעבר בשחקן הישראלי מוני מושונוב. הפעם בלי מושונוב ולראשונה בסרט מדע בדיוני בשם אד אסטרה (Ad Astra), הוא שולח את בראד פיט אל תוך מרחבי החלל כדי לחפש את אביו, טומי לי ג'ונס, שנעלם שם בלי להשאיר עקבות. עוד סרט שרבים סיכוייו להצטרף לתחרות, גם אם אין לו בינתיים שם, הוא הסרט החדש של טוד היינס (Untitled Todd Haynes Project). פרקליט חושף את האמת השערורייתית על חברת כימיקלים ענקית שמזהמת את סביבתה ומסרבת ליטול אחראיות. התסריט מבוסס על מאמר שהופיע ב"ניו יורק טיימס" בשם "הסיוט הרע של חברת דיפון" ומספר על מאבק בן שמונה שנים של עורך דין בשם רוברט פיילוט באחת המעצמות הכלכליות החזקות באמריקה. אם מארק ראפלו ואן האתאווי, שני השחקנים הראשיים, ילוו את הסרט ויעלו על השטיח האדום, אולי לא כולם ייזכרו מיד ב"ארין ברוקוביץ".

מבין הסרטים הצרפתיים החדשים, נראה שארנו דפלשן הוא בעל הסיכויים הטובים ביותר. דפלשן, אורח קבוע בפסטיבל (סרטו הקודם "רוחות ישמעאל" פתח את הפסטיבל לפני 4 שנים), שב לעיר מולדתו, רובה, וצילם שם את אור ברובה (Roubaix, une lumiere), על חקירת מעשה רצח בעיר שדה צרפתית,  כשבתפקידים הראשיים מופיעים לאה סאיידו, שרה פורסטייה ורושדי זם. מאיטליה מחכים לסרטו החדש של מרקו בלוקיו הבוגד (Il Tradittore), סיפור אמתי על אחד מראשי המאפיה, טומאסו בושטה, שהפך לפתע את עורו ויצא להעיד נגד שותפיו לשעבר. ועדיין מאיטליה, בנושא איטלקי מאד, אבל הפעם הבמאי רוסי ותיק ומפורסם, אנדרי קונצ'לובסקי, הוא הכין גרסה משלו לחיי מיכלאנג'לו בואונרוטי. שמו של הסרט הוא החטא (Il Peccato) ומן הסתם צריך לצפות למשהו שונה בתכלית השינוי מן הפרודוקציה ההוליוודית של קארול ריד עם צ'רלטון הסטון (The Agony and the Ecstasy – 1965). ואם כבר מדובר בפסלים, גם פיטר גרינאווי השלים סרט על אחד כזה. מדובר במסע הרגלי של אחד הפסלים הגדולים של העידן המודרני, הרומני קונסטנטין ברנקוש (ברנקוזי), מארץ מולדתו ועד פריס. שמו של הסרט, כמובן ללכת לפריס (Walking to Paris).

גם רומניה אינה נעדרת מן הרשימה. קריסטי פויו ("סיירנבדה", "מותו של מר לאזארסקו") עובד כבר למעלה משנה על סרט שנקרא בינתיים "הורה סטאקאטו", השמועה אומרת שהוא השלים סרט נוסף בצרפת, מאלמקרוג (Malmkrog) שעשוי לצוץ בפסטיבל. ואילו קורנליו פורומבויו ("שם תואר: משטרה") עשוי להפתיע עם סרט עוד יותר יוצא דופן מסרטיו הקודמים, חקירה משטרתית באי שכל תושביו משוחחים ביניהם באמצעות שריקות בלבד. מה הפלא ששם הסרט הוא שורקים (The Whistlers). החוקר הוא ולד איבנוב, הבולט בשחקני הקולנוע של רומניה היום.

עד כאן, רשימה ראשונה. בקרוב עוד. השמות הלועזיים נועדו להקל על זיהוי הסרט, שהרי אם וכאשר יגיעו לארץ, מי יודע איך יקראו לו בשפת עבר.

(‏20/03/2019)