לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
ביקורת סרט: יום לבן | במאי: הלימור פלמאסון

ביקורת סרט: יום לבן | במאי: הלימור פלמאסון

יום לבן – A white, white day במאי: הלימור פלמאסון –Hlynur Palmason

שמו של הסרט לקוח מאמרה איסלנדית עתיקה האומרת שביום בו צבע השמים יהיה לבן כמו השלג המכסה את האדמה ואי אפשר יהיה עוד לראות קו אופק ברור שמפריד בין האחד לשני, יגיע הזמן שהחיים יוכלו לדבר עם המתים. פלמסון, במאי ותסריטאי איסלנדי שזה סרטו השני, אחרי "אחים בחורף" שתר לפני שנתיים את כל הפסטיבלים, חשב תחילה לכתוב מותחן, שבו העקר יהיה לא התעלומה אלא הדמויות, עד כדי כך שבסופו ישכחו בכלל מן הנושא עצמו. משהו מן הכוונה שלו נמצא בסרטו החדש, סיפור על שוטר מזדקן (אינגוור סיגורדסון, הפנים המוכרות ביותר של הקולנוע האיסלנדי), שרעייתו נהרגת בתאונת דרכים, החושד שטרם מותה, ניהלה בסתר רומן עם גבר אחר. החשד הופך לאובססיה שאינה נותנת לו מנוח ומאיימת להרוס לא רק את חייו אלא לפגוע בכל הקרובים והיקרים לו.
הסרט מהווה סמן נאמן של הקסם המיוחד המאפיין את הגל האיסלנדי המצליח כל כך בעשור האחרון, משהו ייחודי לאומה קטנה זו שקולנועניה מצליחים לשדר לעולם כולו והופך אותו לאוניברסלי. כמו ב"איילים", שבו שני אחים יריבים מוקצנים, על רקע גידול כבשים, "מתחת לעץ" סיפור על איבה עזה ממוות בין שכנים, או לבטיו של בן טיפש עשרה שנעקר מכפר שגדל בו ונזרק למקום מנוכר בגלל פרידת הוריו ב"דרורים" או ב"לב של אבן"- כולם סרטים על יחסי משפחה וכולם סרטים חוצי גבולות, גם הסרט הזה מאחד את המתרחש בנפשו של הגיבור פנימה עם הסביבה והנוף בחוץ. הסיפור על שוטר בעיירה קטנה שנכדתו היקרה לו מכל והבית החדש שהוא בונה במו ידיו נועדו לשכך את האבל על מות אשתו האהובה, נשבה בקנאה טופחת והולכת כשהוא מגלה בתוך אוסף חפצים שהותירה האישה אחריה עדות רומזת לבגידתה. אינסטינקט השוטר שבו מאיץ בו לחקור ולעקוב בדבקות חולנית אחרי הגבר הנחשד כנושא אהבתה עד שהוא מגיע לעימות אלים לא רק עם האיש אלא גם עם חבריו לעבודה. אבל אין מה לעשות, תאוות הנקם משעבדת את כל עולמו. האור הייחודי, חריפות החילוף של סולם הצבעים בין בשעות היום והלילה, הערפל, האדמה בגוונים מלבן ועד שחור, כולם משרתים את הסיפור והופכים להיות שחקנים נוספים בשרות העלילה. השליטה המוחלטת בתסריט הלא שיגרתי מתבטאת ברגעי ההפתעה, כשנידמה כי הנה הסצנה תוליד קטסטרופה צפויה אבל הסרט מפתיעה דווקא בלא צפוי. אשר לאינגוור סיגורדסון, בתפקיד הראשי הוא מצליח לשלב גוונים של רוך ביחסיו עם נכדתו עם קשיחות אלימה בווירטואוזיות ברגמנית וסצנה שבה הוא מצליח לעבור מעגל שלם מחיוך לדמע עשויה לרגש את הצופה יותר מאלף טיפות גליצרין .

עדנה ודן פיינרו

בשל המצב הבטחוני ובהתאם להנחיות פיקוד העורף הסינמטק סגור היום