לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
ביקורת סרט: כאב ותהילה | במאי: פדרו אלמודובר

ביקורת סרט: כאב ותהילה | במאי: פדרו אלמודובר

כאב ותהילה – Pain and Glory במאי: פדרו אלמודובר – Pedro Almodovar

הסרט הזה הצליח, כך מדווחת העיתונות הספרדית, להשלים בין הבמאי לקהל בארץ מולדתו, שבשנים האחרונות לא נטה לו הרבה חסד. הוא לא שבר שם קופות, לא זכה לפרסים ואפילו הפופולריות שלו הייתה בירידה. אבל עם החשיפה האוטוביוגרפית הכואבת הזאת, הוא רכש חזרה את ליבם, אולי בשל הכנות ואולי בשל חוסר הרצון שלו להפוך את הדמות הראשית בסרט, שהוא מן הסתם בבואה שלו עצמו, לגיבור-על משום סוג שהוא. הדמות הראשית, שמה סלבדור, הוא במאי קולנוע בשלהי הקריירה שלו, סובל מכל תחלואי העלם הזה, ומשום מצבו הפיזי, הוא שקוע כולו במכאוביו ואינו מעז אפילו לחשוב על המשך של יצירה, למרות שהוא יודע היטב כי אחרים, במצב הרבה יותר קשה ממנו, אינם חוששים לחזור שוב ושוב אל בימת הצילומים שאותה הוא נטש. מסוגר בביתו, מורה למזכירתו הנאמנה לדחות כל הצעה ולסרב לכל הזמנה, בולע תרופות אובססיבי שאינן מקלות עליו, ובמהלך הסרט אף מתמכר להרואין שעוזר לו לשקוע בשינה עמוקה ולחלום על ימי ילדותו; במלים אחרות, מאפשר לבמאי סדרה שלמה של פלאשבקים שבהם מוצגת ילדותו של סלבדור, יחסיו עם ההורים, בעיקר עם אמו, וכל אותם רגעים קטנים הרומזים להומוסקסואליות שמהווה פרק מרכזי בסיפור.
תסריט בנוי היטב עובר חלקלקות מן ההווה לעבר וחזרה להווה, כאשר סלבדור בהווה (אנטוניו בנדרס, מי שהיה בעבר שחקן כמעט קבוע של אלמודובר) אמור להיות שבר כלי, מי שהרים ידיים ואין בו עוד התשוקה ליצירה או אפילו לחיים. גם אם בנדרס, למרות כל מאמציו, אינו מצליח להיראות שפוף כל כך, אולי צריך היה לבחור שחקן בעל מראה קשיש יותר וחסון פחות. סצנות הילדות, לעומת זאת, שמעמידות את סלבדור הילד (אלסיאר פלורס) מול אמו שמוכנה להקריב הכול למען בנה (פנלופה קרוז באחד התפקידים המוצלחים ביותר שהיו לה) משכנעות הרבה יותר. באמצע, פרק בשם "התמכרות" שסלבדור כתב כדי לתאר את סיפור האהבה שלו לגבר מכור להרואין, משתלב כהצגת יחיד של אחד משחקני העבר של סלבדור אבל הקטעים הנוגעים ללב יותר מכל הן סצנות הפלאשבק בינו לבין אמו המבוגרת (חולייטה סראנו). אלמודובר, שהחל דרכו כבמאי פרוע ושובר מוסכמות והפך בינתיים לאחד הקולנוענים המסוגננים, המלוטשים והמעוטרים, וודאי הידוע שבין כל במאי ספרד היום, מוכיח פעם נוסף שאין מה ללמד אותו לא בדרך בה הוא מספר סיפור ולא במבנה של תמונות, או עיצוב וניצול של תפאורה, והצלם הקבוע שלו, חוזה לואיס אלקאינה, עומד כמובן בכל הדרישות. יכול מאד להיות שחלק מן הצופים, מי שאין לו קשר רגשי אישי לאלמודובר, היה מעדיף לדעת יותר על עברו כבמאי מאשר על עברו האישי, אבל שאר הצופים וודאי יבואו על שכרם.

מאת עדנה ודן פיינרו