לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
close
21.09.19 21.09.19 - שבת
ביקורת סרט: אשתו של אחי | במאית: מוניה שוקרי

ביקורת סרט: אשתו של אחי | במאית: מוניה שוקרי

סרט ראשון של שחקנית שהייתה בעצם צריכה לגלם בעצמה את התפקיד הראשי אבל העדיפה להסתתר הפעם מאחורי המצלמה. הסרט, שמתאר את נפתוליה של מרצה לפילוסופיה בת 35, סופיה (אן-אליזבת בוסה), שאינה מקבלת את המינוי שחלמה עליו באוניברסיטה של מונטריאול, בנוי בעקרון על האוטוביוגרפיה של שוקרי, בת למשפחת מהגרים מטוניס שנולדה בקנדה, חיפשה את עצמה במשך שנים רבות עד שנמצאה ע"י בן דורה, קסבייה דולן, ילד הפלא של תעשיית הקולנוע הלאומית שם. הוא הפקיד בידיה תפקיד מרכזי ב"אהבות מדומות" (Les Amours Imaginaires), חזר והזמין אותה להופיע גם בסרט הבא שעשה, ("Laurence Anyways") והעמיד אותה על הרגליים. הצהרתה לאחד העיתונים בארצה שמתאימה להפליא גם לגיבורת הסרט, האומרת שרק בזכות אחיה למדה לאהוב, יכולה לרמוז לכל מיני כיוונים, כולל גילוי עריות, וזה גם מה שקורה בסרט עצמו, שהכנתו נמשכה ארבע שנים. תקוותה של שוקרי היום היא שבעתיד, תשחק פחות ותביים יותר.
כל זה במסגרת אינפורמציה. עכשיו לסרט עצמו. כראוי לצאצאית האסכולה הדולנית שהיא כל כך אופנתית בקנדה, שוקרי אינה חזקה במבנה נרטיבי, אין לה בדיוק סיפור שהיא רוצה לספר, אלא מצב רוח שהיא מבקשת לתאר, משבר בני שלושים פלוס שמחפשים את עצמם. כמו דולן, גם היא בונה את הסרט מפסיפס מהיר, לעתים אפילו מעצבן, של רגעים נבחרים מחיי הגיבורה, החל מן המעמד שבו הפורום האקדמי של אוניברסיטת מונטריאול דוחה את מינויה כמרצה, דרך חייה המשותפים עם אחיה, קרים (פטריק היון), שדירתו משמשת מקלט עד שתתאזן ותמצא עבודה ואהבה בחייה, עם פגישות תכופות אצל ההורים (ששון גבאי מגלם את האב בחיוניות והומור מופלגים) ומה שחשוב במיוחד, ביקור במרפאה לצורך הפלה. הרופאה, אלואיז (אוולין ברושי) בלונדית ומלאת חן, שובה את לבו של קרים והופכת לבת זוגו, לדאבון ליבה של סופיה שאינה יכולה לשאת צלע שלישית ביחסים שלה עם אחיה. גם אם הסרט אינו מדבר אף פעם בפירוש על יחסים אסורים בין האח והאחות אלא רק על חיבה משפחתית, קשה לא להבחין עד כמה קשה לסופיה בזוגיות אחרת ועד כמה מטרידה אותה האישה אחרת בחייו של קרים. הסרט מצולם וערוך בתזזית עצבנית וחסרת מנוח, לפי מיטב מסורת דולן, עם כמה סצנות מבריקות והרבה קלישאות בצדן. בוסה, בתפקיד הראשי, אף נשרי ופה מתעוות לפי הצורך, מעניינת יותר מיפה, תורמת הרבה אנרגיה לתפקיד, ואילו גבאי גונב כל סצנה שבה הוא מופיע. משפט המפתח שצריך להסביר את הסרט נתרם ע"י דמות משנית: "יש לי דוקטורט באנתרופולוגיה, אני פקידה בבנק ומתה משעמום". בתרגום למצב של סופיה: לך תהיה פילוסוף בעולם שלא צריך פילוסופים. מוטב להתפשר עם מה שיש. צרות של חברת השפע.