חלומות תעופה | השקת הספר+הקרנה של "שיגעון של לילה"
ארה"ב / 1985 / אורך: 97
לא לפספס
חופשי למנויים
בימוי: מרטין סקורסזה
בהשתתפות: גריפין דאן, רוזנה ארקט, קתרין אוהרה
שפה: אנגלית, תרגום לעברית
הקרנה חגיגית בעקבות הספר ״חלומות תעופה״ מאת ניסן שור
סיפרו החדש של ניסן שור, ״חלומות תעופה״ (הוצאת ״כתר״) מתרחש במשך 24 שעות בניו יורק של שנת 1983. איציק שטוּרמן הוא דייל שנוחת בניו יורק ומוצא את עצמו מתגולל בביבים של העיר הגדולה. אלא שלפני שאיציק פורש כנפיים, האם מפקידה בידיו חבילה שמסרה לה סבתא בדירת העולים הקטנה בקריות: קופסה מסתורית עטופה בשפע שקיות ניילון, שעליו להעביר לבן דודו המתגורר בברייטון ביץ', הידועה גם בתור 'אודסה הקטנה'. במהלך יממה מטורפת אחת איציק מנסה להביא את החבילה ליעדה, כשבדרך קורות לו כל הטעויות האפשריות. המראות והטיפוסים שהוא פוגש בניו יורק סוחפים אותו למסע מסחרר, ולמחוזות שגם בדמיונותיו הפרועים לא תיאר לעצמו שיגיע אליהם.אפשר לומר ש״חלומות תעופה״ הוא סוג של הומאז׳ ספרותי ל-״שיגעון של לילה״ ("After Hours״) סרטו הלא מוערך כראוי של מרטין סקורסזה. הסרט מתרחש בלילה אחד, ועוקב אחרי פול האקט, איש מחשבים אפרורי שמסתבך בהשתלשלות אירועים סוריאליסטיות בסוהו של ניו יורק, כשהוא מנסה לחזור לביתו.מה מחבר בין הספר לסרט? בשניהם, הגיבורים הולכים לאיבוד במרחב העירוני המאיים והמסוכן של ניו יורק באייטיז, מחפשים לשווא את דרכם, והמסע האודיסאי הסהרורי מעמת אותם עם תפיסות המציאות שלהם, מול עצמם ומול החברה שבהם הם חיים.
לפני ההקרנה, תתקיים שיחה בין מחבר הספר, ובין הבמאי גור בנטביץ (״הכוכב הכחול״, ״משהו טוטאלי״, ״קצפת ודובדבנים״) והסופרת ענת עינהר (״טורפים של קיץ״, ״תמונות עירום״, ״אף יהודי״), על האופציה של ללכת לאיבוד בעיר, על פערים בין דמיון למציאות, בין ספרות וקולנוע, ועל אנטי-גיבורים חלשלושים ונוירוטים וכמה אנחנו אוהבים אותם.
שיגעון של לילה | After Hours
קומדיה סוריאליסטית שחורה, שבמרכזה עומד פול האקט, איש מחשבים צעיר ותמים היושב בבית הקפה וקורא את "חוג הסרטן" של הנרי מילר. הוא פוגש שם נערה יפה שמסחררת את ראשו, ומכאן מתחיל מסע ארוך אל תוך הלילה של מנהטן הסהרורית. כל אחת מהדמויות הליליות והמוזרות שניקרות בדרכו, מביאה עליו אסון חדש, עד שהוא מסכים להפוך לפסל כדי להציל את חייו. זהו סרטו הלא ריאליסטי ביותר של סקורסיזה, שנקט בפעם היחידה בקריירה שלו בסגנון פוסט מודרניסטי אופנתי. את התסריט, שזכה לשבחים רבים, כתב ג'וזף מיניון, סטודנט צעיר מאוניברסיטת קולומביה.