שיעור בשחרור האשה: על הסרט הגיאורגי “חדר משלי”

הסרט הגיאורגי "חדר משלי" (A Room of My Own) טרם הופץ במולדתו, אך כבר כעת הוא מעורר בה תגובת-נגד עזה. נושאו, מערכת יחסים מינית בין שתי צעירות-שותפות לדירה בטביליסי, נחשב לפרובוקטיבי במיוחד במדינה שבה הכנסייה האורתודוקסית נהנית מהשפעה רבה על המוסדות הפוליטיים והאזרחיים. אך גם הצגתן של שתי נשים צעירות, משוחררות ועצמאיות, כשלעצמה, נתפסת כמעט כבלתי-נסבלת. "בארצות כמו שלנו, החברה אומרת לנשים איך הן צריכות לקיים יחסי מין", אומר הבמאי יוסב בליאדזה (Bliadze) בשיחה עם העיתון "וראייטי", "זו חברה מאוד שיפוטית".

שם הסרט, "חדר משלי", הוא פרפראזה על מאמרה המפורסם של וירג'יניה וולף מ-1929 שבו כתבה: "אשה חייבת שיהיו לה כסף וחדר משלה אם היא רוצה לכתוב ספרות". הסרט הוקרן בבכורה עולמית בתחרות הרשמית של פסטיבל הסרטים בקרלובי וארי, שנערך בחודש יולי האחרון. הוא גרף שם את פרס השחקנית שהתחלק בין שתי כוכבותיו, טאקי מומלדזה (Mumladze), שהיא גם שותפתו של הבמאי לכתיבת התסריט, ומאריאם חונדדזה (Khundadze) – שתיהן בבחינת תגליות של ממש. למעשה, זו הופעת הבכורה של שתי השחקניות בתפקיד ראשי, והסרט השני בסך הכל שכל אחת מהן מופיעה בו.

עלילת הסרט מתרחשת רוּבה ככולה בדירה אחת, עקב הגבלות הקורונה שנוכחות גם בסרט עצמו. טביליסי שרויה בעוצר אשר מאלץ את גיבורות הסרט להישאר בבית. הסרט נפתח כאשר טינה (מומלדזה) מגיעה אל הדירה שבה מתגוררת מגי (חונדדזה) כדי לשכור חדר שהתפנה בה. המתיחות בין השתיים ניכרת כבר במפגש הראשון ביניהן. טינה, מתברר, אינה מצוידת בסכום המתאים כדי לכסות את חלקה בשכר הדירה. יתר על כן, בכוונתה לשכור את החדר לחודש בלבד, עד שתעבור להתגורר עם החבר שלה – פרק זמן שכלל אינו מקובל על מגי, המחפשת שותפה קבועה. הנה כי כן, מצוקת דיור של צעירים קיימת גם בטביליסי.

בעוד טינה מתחפרת בחדרה, מגי מארחת בדירה את חבריה הרבים. היא גם עובדת, מתוקף הנסיבות, מהבית, מתחזה לסוכנת מכירות בעלת מבטא בריטי מושלם, וחולמת להשיג ויזה לארצות הברית. בהדרגה הולך ומתברר גם סיפורה של טינה: היא הייתה נשואה בעבר (אמו של בעלה טוענת שהרסה את חייו), ונפלה קורבן לאלימות גברית. ציפיותיה לעבור לגור עם החבר הנוכחי שלה מתבדות, בשל סיבות שנחשפות אף הן בהמשך, וכך נותרות השתיים יחד בדירה אחת, בעיצומה של מגיפה, ובקשר ביניהן הולך ונוצר מימד אינטימי ומיני. קשה שלא להיזכר בצמד סרטיה הישראליים של הדס בן ארויה, "אנשים שהם לא אני" (2016) ו"מישהו יאהב מישהו" (2021), שמשרטטים אף הם, בישירות ובכנות, את דיוקנאותיהן של נשים בגילאי עשרים ומשהו המחפשות אהבה (ואת עצמן). אבל דיוקנאות כאלה בקולנוע הגיאורגי עדיין נחשבים, כאמור, מאתגרים ממש.

הבמאי בליאדזה (שגם משחק בסרט) מספר בשיחה עם "סקרין אינטרנשיונל", שהתסריט נכתב תוך 3 שבועות, וצולם במשך 26 ימים שנפרסו על פני 7 חודשים בשנה שעברה, עקב הסגרים שכפתה הקורונה. הדירה בה צולם הסרט היא זו שבה התגורר צמד השחקניות גם במציאות. עובדה זו מעניינת לא רק מזווית ההפקה (מפני שממילא כמעט ולא צולמו סרטים בגיאורגיה באותה תקופה, לא היה שום לחץ לעמוד בלוח זמנים), אלא גם משום שנדמה שהקורונה – באופן ממשי וישיר, לא מטאפורי – כמעט ואינה נוכחת בקולנוע האירופאי ובכלל, על אף שסרטים צולמו במהלך המגיפה. די להיזכר בהפתעה שיצר הסרט הרומני "מין חסר מזל או פורנו משוגעים" (ראדו ג'ודה, 2021), הזוכה הגדול של פסטיבל ברלין 2021, שבו נראות הדמויות עוטות מסיכות ואף מעירות על ריחוק חברתי – כדי להבין עד כמה רובם המכריע של הסרטים המשיך להתנהג כרגיל בתקופת הסגרים.

חזרה לקרלובי וארי. "חדר משלי" הוא סרטו השני של בליאדזה, במאי שבהחלט כדאי להכיר, המתמודד בתחרות הרשמית. הפעם הראשונה הייתה אשתקד, אז הוצג בה סרטו "מותו של אוֹטָר" (Otar’s Death) – דרמה על אשה צעירה שהורגת קשיש בתאונת דרכים, ונדרשת לפצות את משפחתו בסכום כסף גדול שאותו עליה להשיג תוך 24 שעות, ובתמורה בני המשפחה לא יגישו נגדה תביעה. אם אפשר לדבר בשנים האחרונות על נוכחות הולכת וגוברת של הקולנוע הגיאורגי במפת הפסטיבלים הבינלאומיים, הרי זה לא מעט בזכות הפסטיבל בקרלובי וארי, שם זכה ב-2014 סרטו היפהפה של גיאורג אובשווילי, "אי התירס" (Corn Island), בפרס גלובוס הקריסטל. לא פחות משלושה סרטים גיאורגיים, "מותו של אוטר" ביניהם, הוצגו במסגרות השונות של הפסטיבל ב-2021.

סצינות המין בין שתי הנשים הצעירות ב"חדר משלי" צולמו בלי ליווי של "מתאם אינטימיות", המקובל כיום. הן גם אלה שעוררו את המחאה כלפי הסרט מצד גורמי ימין קיצוני בגיאורגיה שמתנגדים לשחרור נשי ולהט"בי. זו הסיבה שחונדדזה, המגלמת כאמור את מגי בעלת אורח החיים המשוחרר יותר, מתגוררת היום בלונדון. צעירים גיאורגיים רבים כמותה עוזבים את מולדתם. "שלושים שנה אחרי התמוטטותה של ברית המועצות, אנחנו עדיין מתמודדים עם אותן בעיות, כולל תוקפנות ודיכוי רוסיים", אומר בליאדזה באותו ריאיון ל"סקרין אינטרנשיונל". "לצעירים האלה נמאס – הם רוצים לחיות חיים רגילים".

אם כן, "חדר משלי" הוא סרט "קטן" הנושא הצהרה פוליטית משמעותית. "אנו נילחם על הסרט הזה", הכריז בליאדזה בשיחה עם "וראייטי". "בארצנו, הקולות השמרניים הולכים וגוברים, והממשלה שלנו תומכת בהם. זוהי תשובתנו להם". אין לדעת מה יעלה בגורל הסרט בגיאורגיה. בשנים האחרונות מופעלת צנזורה על סרטים שהשלטונות במדינה תופסים כביקורתיים יתר על המידה. בשנה שעברה בוטלה במפתיעה יציאתו של הסרט הדוקומנטרי "לאלף את הגן" (Taming the Garden) לאקרנים, משום שתיאר כיצד ראש הממשלה לשעבר, בידזינה איוונישווילי, עקר יער של עצי אדר וברושים, והעביר את העצים לאחוזתו הפרטית. סביר שמנהלי האקדמיה הגיאורגית לקולנוע העדיפו להפעיל צנזורה עצמית מאשר להסתבך עם אחד האנשים החזקים והעשירים במדינה.

טינה ומגי מייצגות שתי אופציות של נשיות בגיאורגיה: להינשא בגיל צעיר ולהיכנע למסורת הפטריארכלית המדכאת (טינה), או לחיות חיים משוחררים ולחלום על הגירה למערב (מגי). כמו בסרטים רבים דוגמתו, הגוף הנשי נהפך לאתר של שחרור, דווקא ברגע היסטורי-גלובלי המזוהה עם דיכוי, הגבלת התנועה וסגרים. סצינת המין בין שתי הצעירות היא, לדברי הבמאי, הראשונה מסוגה בקולנוע הגיאורגי, והמשמעות הפוליטית-חברתית שהיא נושאת עמה היא בדיוק הסיבה שיוצרי הסרט היו רוצים לראות אותו מוקרן בכל פינה במדינה, בערים הגדולות ובכפרים. כרגע, השאיפה היא להציג את הסרט בגיאורגיה כבר בחודש הבא. "אנו רוצים להראות את הסרט לכל 'טינה' במדינה, ולומר לנשים הללו שיש ביכולתן להשמיע את קולן", מצהיר בליאדזה.

זהו סרט יפה וחשוב, שֶיֵש לקוות שיגיע לאחד הפסטיבלים בארץ.