לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
close
13.11.19 13.11.19 - רביעי


דבר העורכים – גליון 216

תם פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-72 בקאן. כל הסרטים הוצגו, כל הפרסים חולקו, כל הכוכבים, המפיקים, המפיצים, העיתונאים, הסקרנים, כולם הלכו הביתה. השטיח האדום קופל עד השנה הבאה, והעיר חזרה לידי התיירים מן השורה. הגיע זמן הסיכומים. אז ככה:

התחרות −

בסך הכל, לא מזהיר, שום תגלית מסעירה לקחת הביתה, אבל היו בה כמה סרטים טובים, עליהם תוכלו לקרוא בהמשך הגיליון. לצידם, הרבה סרטים בינוניים, בעיקר כאלה האמורים למלא את תכתיבי הפוליטיקה, סרטי נשים, סרטי מיעוטים וכדומה, ועוד כמה סרטים מביכים, כמו הסרט שעשה איירה זקס באירופה ("פראנקי"), אחרי כל הקריירה המעניינת שלו באמריקה, או סרטו החדש של ארנו דפלשן, Oh, Mercy, שנראה כמו פרק לא מוצלח בסדרת משטרה אמריקאית.

במסגרות המשנה −

ב"מבט מסוים", סרט אחד שראוי לשבח הגיע דווקא מברזיל, סרטו של קרים איינוז, "חייה הנסתרים של אוירדיקה גוסמאו". ל"שבועיים של הבמאים", מסגרת שתמיד הצילה את המצב בעזרת פנינים שהוחמצו על ידי אחרים, אמנם יש הנהלה חדשה, אבל בשורות אין. ב"שבוע הביקורת", עם הרבה יומרות והבטחה אחת, ראוי לציון סרט איסלנדי בשם "יום לבן" של הלינור פאלמסון.

השוק −

המון סרטים, אין שום סיכוי לראות את כולם, ואף לא נשמעו ממנו קולות של התפעלות. רק עסקה אחת זעזעה אותו, ההחלטה המוזרה של חברת "פוקס" (בהנהלה החדשה של אנשי דיסני) לרכוש את סרטו של טרנס מאליק, "חיים בסתר", תמורת 15 מיליון דולר. מוזר, שכן קרוב לוודאי שהסרט יהיה כישלון קופתי מהדהד.

משום כך בחרנו הפעם להקדיש את הגיליון לחמישה במאים, פדרו אלמודובר, בונג ג'ון-הו, סלין שיאמה, מרקו בלוקיו, וקורנליו פרומבויו, שבלטו השנה במיוחד. אנחנו מביאים כאן כמה מן הדברים שהם עצמם אמרו בקאן על סרטיהם. ועוד, אסור להתעלם מן האשה שהופיעה הפעם על כרזת הפסטיבל, אנייס ורדה, הבמאית הגדולה שהלכה לעולמה זמן קצר לפני פתיחתו. סקירת הקריירה שלה מתבקשת, והוטלה על יעל מונק. ולבסוף, גדי רימר מציין שלוש שנים למותו של אחד הבמאים המרתקים, המעניינים והחשובים בתקופתנו, האיראני עבאס קיארוסטמי.

קריאה מהנה.

עדנה פיינרו