לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
close
5.04.20 5.04.20 - ראשון


דבר העורכים – גיליון 219

גיליון אחרון לשנת 2019, ובמרכזו כמה דיונים והשוואות מתבקשות לגבי הסרטים שהוצגו במהלך הסתיו האחרון. מן הדין אולי לציין, שלא כל הדעות שתקראו כאן הן דווקא על דעת המערכת, אבל הן בהחלט לגיטימיות ומן הראוי להשמיע אותן. האם למשל "קצין ומרגל" הוא בעיקר כתב הגנה שבו רומן פולנסקי מנסה להציג את עצמו כקורבן של דעת הקהל, או שמא, מעֵבֶר לזה, מדובר בסרט חשוב בנסיבות העולם כיום? יעל שוב, במאמרה, חוזרת אחורנית לדוגמא נוספת ודומה מאוד, שגם היא עוררה ויכוחים אתיים מסוג זה — "חופי הכרך" של איליה קאזאן. האמת, כנראה וכרגיל, נמצאת באיזשהו מקום באמצע. שאלה אחרת ושונה לגמרי: האם "היו זמנים בהוליווד" הוא יצירה קולנועית למופת, או סתם קריצת עין של טרנטינו, ששוב מסתלבט, לא רק על הסרטים של פעם, אלא גם על הוליווד של פעם? המאמר של דין קליין נוטה לקחת את טרנטינו ברצינות, רבים סברו אחרת. ושוב, כנראה, האמת באמצע.

ועוד בגיליון, עופר ליברגל תוהה על שימוש בשחקנים לא-מקצועיים בקולנוע הישראלי בעקבות "טרילוגיה של אהבה", שלישיית הסרטים האחרונה של ירון שני, ו"אפריקה" של אורן גרנר. גדי רימר עורך השוואה בין עולם הנשים בסרטה של סלין סיאמה, "דיוקן של נערה עולה באש", לבין סרטו השני של רוברט אגרס, "המגדלור". אחרי ביקור בפסטיבל הסרטים אילמים, הנערך מדי שנה בעיר פורדנונה שבאיטליה, מסביר מנהל הפסטיבל, ג'יי וייסברג, מדוע יש טעם וסיבה לחזור ולצפות שוב בסרטים מן התקופה שבה הקולנוע היה ראינוע. ואילו שמוליק דובדבני פגש בפסטיבל חיפה את אחד הבמאים הגדולים של הקולנוע הפולני, קז'ישטוף זאנוסי, ומשתף אותנו בשיחה שהייתה ביניהם.

קריאה נעימה לכולכם.

עדנה פיינרו

הפקה: דינה פלד, מנכ״לית סינמטק תל–אביב

עורכים: עדנה ודן פיינרו

מערכת מייסדת: אלון גרבוז, צביקה אורן, דן דאור, יכין הירש, דני ורט,

דני מוג'ה, עדנה פיינרו, דן פיינרו, אשר לוי, מאיר שניצר

עורכת לשונית: יעל אונגר

עיצוב: תמר טסלר

כתובת המערכת: סינמטק תל–אביב, רח' הארבעה 5, תל–אביב

> לסקירה מפורטת של הפסטיבלים הגדולים בעולם, אנא היכנסו לאתר סינמטק ת"א www.cinema.co.il <