לחץ על לחצן ESC לפתיחת סרגל הנגישות עבור לתפריט הראשי דלג לתוכן דלג למפת האתר
close
9.04.20 9.04.20 - חמישי


גיליון 220 – דבר העורכים

הגיליון החדש שלנו מוקדש הפעם לשני נושאים מרכזיים. האחד — סרטו החדש של מרטין סקורסזה, "האירי". אמנם, הסרט לא בילה זמן רב בבתי הקולנוע, אבל הוא נמצא היום בבתיהם של עשרות מיליוני צופים בכל רחבי העולם אשר חתומים על שירותי חברת "נטפליקס", ומקבלים את התוצרת היישר למכשירי הטלוויזיה שלהם. הסרט, המתפרס על פני תקופה של שלושים שנה ויותר, ונמשך לא פחות משלוש שעות וחצי, הוא מעין סיכום של כל סרטי המאפיה והגנגסטרים שביים סקורסזה לאורך הקריירה הארוכה שלו. משום כך בחרו עופר ליברגל ודין קליין לבחון אותו, כל אחד מן הפרספקטיבה הפרטית שלו. התוצאה מוכיחה שוב, שכל סרט ראוי לשמו צריך לבדוק מכל הזוויות האפשריות כדי לחשוף את כל מה שטמון בו, וזה מה שקורה במקרה זה.

>

הנושא השני הוא פדריקו פליני, שהשנה מלאו מאה שנה להולדתו. זה הבמאי האיטלקי הגדול שהציג את החיים כחלום, והפך את החלום לפירוש של החיים, זה שהתחיל את דרכו כסטיריקן, כהומוריסט, כקריקטוריסט וכמאייר, המשיך כתסריטאי מוביל בזרם הניאו-ריאליסטי, והיה לאחד הענקים שידע הקולנוע בכל הזמנים. כל מי שמתעניין באמנות השביעית מכיר את "לה דולצ'ה ויטה", "שמונה וחצי" או "זיכרונות", ובוודאי קרא עליהם רבות. אנו הקדשנו בזמנו גיליון שלם לסרטיו של פליני, והפעם החלטנו לחזור אל הימים הראשונים. בכתבה "לנהוג בעיניים עצומות" שב דני מוג'ה ונזכר בפליני שרגליו עדיין היו נטועות בתוך העולם הניאו-ריאליסטי. לכך הוספנו את כל רשימת הסרטים שבהם תרם את תרומתו, ברעיונות ובתסריטים, גם אלה שלא תמיד הזכירו את שמו בכותרות, מסיבות כאלה ואחרות.

>

ועוד בגיליון זה — שני קיניסו סוקר את סרטיה של אידה לופינו, מי שזכורה לאוהבי הקולנוע ככוכבת שהופיעה לצד האמפרי בוגארט בסרטים כמו "הם נוהגים בלילה" ו"היי סיירה", אבל נוהגים לשכוח שהייתה במאית יוצרת בזכות עצמה, מי שהשתלבה בזמנו בקולנוע העצמאי האמריקאי בתחילת דרכו, ועסקה בנושא שאין היום בוער ממנו, מעמדה של האשה בחברה המערבית. ואילו גדי רימר מתעכב על סרט יוצא דופן שהוצג לפני כמה חודשים בפסטיבל דוקאביב, והיה בין המועמדים לפרס האוסקר, לא בקטגוריה אחת אלא בשתיים: הסרט התיעודי הטוב ביותר והסרט הזר הטוב ביותר. שמו של הסרט, "ארץ הדבש", והוא מגיע ממדינת צפון-מקדוניה הקטנה (ביוגוסלביה לשעבר), שם הפקת סרטים היא עדיין עיסוק נדיר למדי.

קריאה נעימה לכולכם.

עדנה פיינרו